הדירות. בבית-המשפט טענה המערערת כי מסירה זו של הדירות – מסירה בנאמנות הייתה, לידי עורכי-הדין שפעלו מטעם המשיבים (עורכי-הדין זינגל ועופר). טענה זו סומכת המערערת בין השאר על מכתבים ששיגרה לעורכי-הדין בעת מסירת הדירות ובהם צוין כי מפתחות הדירות נמסרים "לידיהם הנאמנות".
בית-המשפט המחוזי מצא כי המערערת לא הוכיחה את טענתה כי הדירות נמסרו למשיבים 1 ו-2, שהיו מיוצגים על-ידי עורך-דין עופר, ולמשיבים 3 ו-4, שלא יוצגו באותה עת על-ידיו, בנאמנות.
אשר למשיב 5, שיוצג על-ידי עורך-דין זינגל, אמנם ציין בית-המשפט כי עורך-דין זינגל עצמו אישר בהערה שהוסיף על כתב המסירה של הדירה השייכת למרשו כי
קיבל את מפתחות הדירה בנאמנות, אולם קבע כי מה שנמסר לו, לעורך-דין זינגל, בנאמנות, הם ה"מפתחות" לדירה ותו לא. עוד קבע כי אין נפקות למסירה זו של המפתחות כיוון שממילא לא עמדה למערערת טענת עיכבון כנגד המשיבים, בשל היעדר זכות קניינית בדירות, ומשלא הוכיחה את שהמשיב 5 חב לה. אין עילה להתערב במימצאים העובדתיים שקבע בית-משפט קמא לעניין דרך מסירת החזקה בדירות לידי המשיבים 1-4. עם זאת ראוי להתייחס למסקנות שבדין שנקבעו על-ידי בית-המשפט בכל הנוגע לשאלת מסירת החזקה בדירה לידי בא-כוחו של המשיב 5.
11. בית-משפט קמא היה סבור כי משהמדובר בבניית דירות על-ידי קבלן על מקרקעין המצויים בבעלות המזמין, הופך הבניין חלק מהמקרקעין, וזכות החזקה במקרקעין כוללת את זכות החזקה בבניין. ממילא, כך קבע, לא הייתה לה, למערערת, חזקה בדירות, וספק אם קמה לה זכות של עיכבון.
בנסיבות המקרה אין לקבל מסקנה זו.
משקמה לנושה זכות העיכבון מכוח הוראת דין מתאימה, מוסדרת דרך הפעלתה בהוראת חוק המיטלטלין, תשל"א-1971.
עמד על כך השופט גולדברג בע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' גרוס, כונס הנכסים [2], בעמ' 208:
"...מרגע שקמה לנושה זכות העיכבון, חדלים הסעיפים שבחיקוקים השונים מלהיות רלוואנטיים, ולעומת זאת נכנס סעיף 11 לחוק המיטלטלין לתחולה ומסדיר את דרך הפעלת זכות העיכבון".
--- סוף עמוד 378 ---
דיני העיכבון הכלליים, הקבועים בחוק המיטלטלין, חלים על עיכבון הסכמי (כשאין בהסכם הוראות אחרות) ועל עיכבון שעל-פי דין; על עיכבון במיטלטלין ועל עיכבון במקרקעין (סעיף 11(ה) לחוק המיטלטלין).
סעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין קובע, כי מקום שבו הוציא הנושה מרצונו את הנכסים המעוכבים משליטתו, יופקע העיכבון.