11. ביום 28.5.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקבל את גרסת המערערות לפיה הן לא ידעו במועד חתימת החוזה שאין היתר בנייה למתקן התדלוק בגז. זאת, בהתחשב בכך שמאז הוקמה התחנה לא ניתן היתר כאמור וניסיונותיהן של המערערות לקבלו לא צלחו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מנהלן של אחת מהמערערות, מר יורם שוחט, אף הודה בכך בחקירתו. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי המערערות הצהירו בחוזה עצמו שלמיטב ידיעתן התחנה נבנתה בהתאם להיתר בנייה, הצהרה שהתגלתה כלא נכונה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין את התרשמותו מחוסר אמינותו של אותו מנהל. כן נקבע, כי המערערות, שידעו שהמשיבה מעוניינת להפעיל תחנת דלק הכוללת תדלוק בגז, הפרו את חובות הגילוי כמו גם את חובת תום הלב המוטלות עליהן.
12. לנוכח האמור, נקבע כי התקיימו במקרה זה יסודותיהן של עילות הטעות וההטעיה כקביעתן בסעיפים 14(א) ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים). לחלופין, בית המשפט המחוזי ציין כי גם אם תתקבל טענת המערערות שהן לא ידעו על הטעות, הרי שמטעמי צדק יש בסיס לביטול החוזה מכוח סעיף 14(ב) לחוק החוזים, וזאת משום שהתדלוק בגז הוא רכיב מהותי מבחינת השוכרת, בשים לב למטרתה של השכירות.
13. באשר להתנהלותה של המשיבה, בית המשפט המחוזי קבע כי היא התרשלה בכך שלא בדקה בעצמה את הדברים, אך ציין כי הדבר אינו גורע מחובת הגילוי שהייתה מוטלת על המערערות. זאת, בהתחשב בכך שהייתה להן גישה עדיפה למידע, ולא כל שכן לנוכח העובדה שציינו בפני המשיבה כי לא תהיה מניעה לקבל רישיון עסק להפעלת התחנה.
14. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המערערות הפרו את החוזה, וגם מטעם זה זכאית המשיבה לבטלו. בתוך כך, נקבע כי מעת שהתגלתה ההפרה, חלה על המערערות חובה לתקן את המצב ולאפשר למשיבה להפעיל את התחנה על כלל מרכיביה, לרבות מתקן התדלוק בגז. על כן, בהתחשב בכך שהמערערות לא תיקנו את ההפרה ולא הסירו את המניעה לקבלת רישיון עסק קבוע – נקבע כי ביטול החוזה נעשה כדין. בהתייחס לאפשרות לקבלת היתר הזמני להפעלת מתקן התדלוק בגז, בית המשפט המחוזי הפנה לסעיף 7ב(א)(2) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 וציין כי הוא ממילא מאפשר ליתן היתר זמני בלבד, עם אפשרות להארכה לתקופה כוללת של עד שנתיים, ועל כן אין בכך כדי לשנות ממסקנותיו.
15. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי החוזה בוטל כדין מחמת פגמים בכריתה, קרי טעות והטעייה, וכן מאחר שהמערערות הפרו את החוזה כלפי המשיבה או למצער לא תיקנו בתוך זמן סביר את ההפרה. לנוכח האמור, בית המשפט המחוזי נתן סעד הצהרתי כמבוקש, וכן היתר לפיצול סעדים שלפיו המשיבה רשאית להגיש תביעה כספית בגין נזקיה.