הטענות בערעור
16. הערעור שבפנינו מכוון כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, נטען בו כי למשיבה ניתנה הזדמנות לבדוק את כל ההיבטים המשפטיים והטכניים הרלוונטיים לתחנה ולדרישות לקבל רישיון עסק, וכי בניגוד להתחייבויותיה בחוזה ולהוראות הדין היא התמהמהה בפנייה לקבל רישיון כאמור ואף לא נקטה בצעדים הנדרשים לקבלת היתר זמני להפעלת מתקן התדלוק בגז. המערערות מוסיפות וטוענות כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי המשיבה הייתה רשאית לבטל את החוזה מן הטעם שלא היה ברור האם יינתן היתר בנייה ומכוחו רישיון עסק קבוע, ובכלל זה לא נתן כל משקל לאפשרות ליתן לה היתר זמני להפעיל את התחנה על כל מרכיביה. בהקשר זה, המערערות טוענות כי ביום 26.5.2019 הונפק למשיבה היתר זמני שאפשר את הפעלת העסק עם מתקן הגז, ובית המשפט המחוזי טעה כאשר לא ייחס לכך משקל. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי ניסיונות קודמים לקבל היתר בנייה למתקן תדלוק בגז לא צלחו, מאחר שלאמיתו של דבר הם נזנחו. לנוכח האמור, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל למחדלי המשיבה ולתרומתה למצב שנוצר כמו גם לאפשרות הממשית שהיא תקבל רישיון עסק קבוע.
17. עוד טוענות המערערות, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו ביחס להפרת חובת הגילוי מצדן, שכן לפי ההלכה הפסוקה חובת הגילוי חלה רק על פרטים מהותיים שהצד שכנגד לא יכול היה לגלותם בעצמו. כן נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע כי המשיבה ידעה, או למצער היה עליה לדעת, שטרם ניתן היתר בנייה ביחס למתקן הגז לנוכח התחייבויותיה בחוזה לבצע את הבדיקות הבסיסיות הנדרשות. לשיטתן של המערערות, הלכה למעשה פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאפשר לצדדים לחוזה להתנער מחובותיהם. המערערות מוסיפות עוד כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שהצדדים הסדירו בחוזה את הדרך שבה יש לנהוג במקרה שבו יתברר כי יש בתחנה חריגות בניה (סעיף 3 לחוזה תחת הכותרת "הבנייה במקרקעין"), ובכלל זה קבעו כי במקרה זה יהיה על המערערות לפעול להסדרת החריגה ועל המשיבה לסייע להן בכך.
18. לבסוף, המערערות טוענות כי הפעלת מתקן הגז היוותה רכיב שולי וזניח מבחינה כלכלית עבור המשיבה, כך שיש לומר שמדובר לכל היותר בטעות שהיא בכדאיות העסקה. בהקשר זה נטען כי המשיבה מעולם לא נדרשה להפסיק את הפעלתו של מתקן הגז ולא נגרם לה כל נזק, ואף מטעם זה ביטול החוזה אינו סביר.