6. בהתאם לאמור בחוזה, החזקה בתחנת הדלק נמסרה למשיבה בשנת 2016, וביום 29.11.2017 היא הגישה לאגף רישוי ופיקוח על עסקים בעיריית ראשון לציון (להלן: העירייה) בקשה לקבלת רישיון עסק ביחס לתחנת תדלוק בדלק ובגז. ביום 3.7.2018 דחתה העירייה את הבקשה, מאחר שלא קיים היתר בנייה הכולל תדלוק בגז. עוד יצוין, כי בו ביום הוגש כנגד המשיבה ומנהליה כתב אישום בגין הפעלת התחנה ללא רישיון עסק.
7. בהמשך לכך, ביום 14.7.2018 פנתה המשיבה למערערות וטענה כי הן הטעו אותה והסתירו ממנה את המניעה הקיימת לקבלת רישיון עסק, כמו גם ניסיון קודם שנעשה בשנת 2012 לקבלת היתר בנייה שיכשיר את מתקן התדלוק בגז שלא צלח. על כן, המשיבה טענה כי המערערות הפרו את החוזה כלפיה הפרה יסודית. לנוכח האמור, המשיבה ביקשה כי המערערות יפעלו להסרת כל מניעה לקבלת הרישיון בתוך 14 יום, ולא – החוזה יבוטל. המערערות מצדן הכחישו את המיוחס להן. בין היתר נטען כי המשיבה הצהירה בחוזה שהיא בדקה את האפשרות לקבל רישיון עסק לכל אחד ממתקניה של התחנה, וכי היא נטלה על עצמה אחריות לנקוט בצעדים שונים לצורך קבלת רישיון כאמור. כן נטען כי מכל מקום הקושי בהוצאת הרישיון נוגע למתקן הגז בלבד, שפעולתו ביחס לשאר הפעילות במתחם הינה זניחה.
8. בהמשך להתכתבויות האמורות, ביום 1.8.2018 נערכה פגישה בין המנהלים של הצדדים. המערערות טענו בה כי הן לא ידעו שאין היתר בנייה למתקן הגז ולכן קיימת מניעה לקבלת רישיון עסק, והציעו כי המשיבה תפעיל את התחנה ללא מתקן הגז למספר חודשים לצורך קבלת הרישיון. המשיבה לא הסכימה לכך. ביום 30.8.2018 שלחה המשיבה הודעה על ביטול החוזה למערערות, וביום 6.9.2018 הן דרשו ממנה לחזור בה מן ההודעה מאחר לשיטתן לא הייתה עילה לבטל את החוזה. בהמשך לכך, ביום 14.10.2018 הודיעה המשיבה כי עד להכרעה ביחס לתוקפה של הודעת הביטול, היא תמשיך לקיים את התחייבויותיה בחוזה "תחת מחאה".
9. להשלמת התמונה יצוין כי במכתב מטעם העירייה מיום 22.5.2019 צוין כי ניתן להנפיק למשיבה היתר זמני להפעלת העסק במתכונת הכוללת תדלוק בגז, שיעמוד בתוקף עד ליום 14.11.2019.
ההליך בבית המשפט המחוזי
10. בהמשך לאמור לעיל, ביום 11.11.2018 המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 23347-11-18, [פורסם בנבו] השופט נ' שילה) תביעה במתכונת של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו החוזה בוטל כדין, ובצדה בקשה לפיצול סעדים. בעיקרו של דבר, המשיבה טענה כי המערערות ידעו שאין היתר בנייה למתקן התדלוק בגז ועל כן לא ניתן לקבל רישיון עסק לתחנה על כלל מרכיביה. למרות זאת, כך נטען, המערערות הציגו מצג שווא שלפיו לא תהיה מניעה לקבל רישיון עסק, ובכך הטעו את המשיבה והפרו את חובת הגילוי שחלה עליהן כלפיה. לחלופין, נטען כי אף אם המערערות לא ידעו על המניעה האמורה, ניתן לבטל את החוזה מחמת טעות. המשיבה הוסיפה וטענה כי המערערות אף הפרו את החוזה כלפיה הפרה יסודית, בין השאר בהתחשב בכך שלא ניתן לקיים את המטרה שלשמה נחתם החוזה – הפעלת תחנת דלק וגז. המערערות מצדן טענו כי אין כל עילה לביטול החוזה, בין היתר לנוכח הצהרתה של המשיבה כי היא ביצעה את כל הבדיקות הנדרשות הנוגעות לאפשרות לקבל את הרישיונות הדרושים להפעלת התחנה, ובשים לב להיתר הזמני שניתן לה.