הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד
69. מאחר שערעור זה התקבל בחלקו והופחתו סכומי הפיצוי שנפסקו בבית הדין האזורי, הייתי מציעה לחבריי כי סכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי יופחת ויעמוד על 20,000 ש"ח, כשסכום זה יהא בעד הדיון בשתי הערכאות.
סגן הנשיאה אילן איטח והשופטת חני אופק-גנדלר
1. בעיקרו של דבר אנו מסכימים לתוצאה אליה הגיעה חברתינו הנשיאה ורדה וירט ליבנה (למעט בסוגיית חלף ההודעה המוקדמת), ואולם הילך הנמקתנו שונה. תחילה נדרש לעמדת חברתינו הנשיאה לפיה לצורך חוק עבודת נשים אפשרי כי בנסיבות מסויימות התפטרות עובד תחשב לפיטורים. בהמשך נתייחס לשאלה האם במקרה שלפנינו פוטרה מירב, בין במפורש ובין בהתנהגות, ולתוצאה הכספית.
על חוק עבודת נשים
2. חוק עבודת נשים קובע כי במקרים המנויים בו (כגון, היריון, טיפולי פוריות, חופשת לידה והורות, שהיה במעון לנשים מוכות), ובהתקיים תנאים המנויים בו, כי פיטורים של עובדת או עובד (ומטעמי נוחות תרכז בעובדת) טעונים קבלת היתר מהממונה על עבודת נשים (להלן: הממונה). ההיתר נועד להבטיח את הביטחון התעסוקתי של נשים בתקופות המוגנות השונות, שכן הפררוגטיבה לפטר את העובדת אינה נתונה עוד באופן בלעדי בידי המעסיק, אלא היא כפופה לבקרה שלטונית. ההיתר מעצם טבעו הוא צופה פני עתיד, קרי אם מעת ההכרעה בבקשה למתן היתר יחסי העבודה יימשכו או ינתקו. בהתאם להלכה הפסוקה מסגרת הפעלת שיקול הדעת נבחנים גם נסיבות הקשורות לעבר, קרי לעילת הפיטורים, וגם נסיבות הצופות פני עתיד. הוראות אלה מגבירות את הביטחון התעסוקתי של העובדת המצויה בתקופה רגישה, בה הסיכון לפיטוריה בזיקה לטעמים העומדים ביסוד רגישותה, כמו גם הקושי העתידי להשתלב מחדש בשוק העבודה – מוגברים.
על אלה בקש המחוקק להגן באמצעות קביעת מנגנון מינהלי לבחינת הפיטורים והתנאתם בהיתר מראש. על תכליות החוק בכל הנוגע להיתר הפיטורים עמדה חברתינו הנשיאה וירט לבנה בע"ע (ארצי) 44776-05-16 נאוה סירטו - הפניקס קרנות פנסיה מאוזנות וותיקות בע"מ [פורסם בנבו] (19.2.18) (להלן: עניין הפניקס). וכך נאמר:
"כאמור, החוק אוסר על פיטורי עובדת בתקופת הריון ובתקופה המוגנת מבלי לקבל היתר לכך מאת הממונה. נכון הוא כי הליך בקשת ההיתר לפיטורים הוא הליך פרוצדוראלי בעיקרו. עם זאת אין להסיק מכך שאין לו ערך עצמאי, או חמור מכך כי ניתן לוותר עליו.
לדידנו בקשת ההיתר לפיטורים היא בעלת ערך עצמאי. היא מהווה בקרה מינהלית-שלטונית על חוקיות הפיטורים, ובכך מקדמת ומונעת פגיעה בערך השוויון המגדרי במיוחד בנקודת זמן זו בו פגיעותו מוגברת. תוצאתה המעשית היא שלילת סמכותו של המעסיק לפטר את העובדת והעברתה לממונה שלו שיקול דעת אם להתיר את הפיטורים במקרה הקונקרטי. הממונה נותן החלטתו לאחר שהוא שוקל את טענות הצדדים ליחסי העבודה, המעסיק מבקש הפיטורים מצד אחד והעובדת מצד שני. כאמור לעיל, הממונה אינו בוחן רק את הקשר בין עילת הפיטורים להריון, ללידה או להורות ולהיעדרות בגינם, אלא הוא מעניק משקל גם לתכלית איסור הפיטורים על רקע ייחודיותן של תקופות אלה במעגל התעסוקה של העובדת. מכאן שתפקידו של הממונה הוא לשמש מעין גורם אובייקטיבי בהכרעת השאלה אם יש להתיר את הפיטורים בעת שבה הם מתבקשים.
מעבר לכך ההליך הפרוצדוראלי מוצדק משום שהוא מכוון את התנהגותם של הצדדים ליחסי העבודה לטווח הארוך (להרחבה בנוגע לתפקידה של הפרוצדורה בהכוונת התנהגות: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 193-187 (2015)). מעסיק שיודע כי פיטורי עובדת בהריון כרוכים בצורך לנמק לפני הממונה את עילת הפיטורים ילמד שניתן לפטר עובדת בהריון רק אם יש הנמקות ראויות המצדיקות זאת. גם העובדת היודעת שעילת הפיטורים נבחנת על ידי הממונה תכוון את התנהלותה במישור יחסי העבודה כך שלא יועלו טענות שיהוו עילה לפיטוריה על אף ההריון.
הצדקה נוספת להליך בקשת ההיתר ניתן למצוא בתיאוריית הצדק הפרוצדוראלי שפיתחו החוקרים טייבוט וווקר (John W. Thibaut & Laurens Walker, Procedural Justice: A Psychological Analysis (1976)). תיאוריה זו מתמקדת בדרך קבלת ההחלטות ומייחסת חשיבות להגינות התהליך שהוביל אליהן. לפי תיאוריה זו הקפדה על התהליך משפרת את הסיכויים לקבלת החלטה צודקת. ..."