האם פיטורים בהתנהגות?
7. אין קביעה כי מירב פוטרה במפורש באמירה או בכתב. הקביעה כי מירב פוטרה בהתנהגות מבוססת על מסקנתו של בית הדין האזורי ממכלול נסיבות העניין וקביעותיו העובדתיות. דעתנו שונה. לטעמינו התמונה הכוללת, לרבות מהעולה מפירוט הנסיבות להלן, היא כי סיום יחסי ההעסקה לא היה בדרך של פיטורים, אלא בהתפטרות:
א. ביום 18.8.13 בשעה 12:20 שלחה מירב לרמה - מנהלת המעסיקה, הודעת דוא"ל שעוסקת בסיום יחסי העבודה. זו הפעם הראשונה שבין הצדדים מוחלפים מסרים ובהם הודעה על סיום עבודה הלכה למעשה, לכן ברי שקודם לאותה הודעה לא ניתן להצביע על מעשה של המעסיקה שהוא פיטורים בהתנהגות.
ב. השאלה היא כיצד יש להבין את ההודעה הנ"ל של מירב. לטעמינו, הודעה זו במסגרתה מודיעה מירב על סיום יחסי העבודה וכן על נכונותה של לטפל בשני אירועים נוספים שהיו קבועים לימים "שני – שלישי" (19-20.8.13), היא כפשוטה הודעת התפטרות.
ג. מיד בסמוך לאחר מכן, בשעה 12:34, שלחה רמה למירב הזמנה לשימוע טרם פיטורים, תוך שהודע לעובדת כי במקרה שיוחלט על פיטוריה תפנה המעסיקה לממונה לקבלת היתר. בצהרי יום המחרת, 19.8.13, פנתה רמה למירב וציינה כי לאחר ששלחה לה את ההזמנה לשימוע היא ראתה את הדוא"ל של מירב. רמה כתבה, בין היתר, שהיא מבינה מהודעתה של מירב כי היא החליטה להפסיק את עבודתה.
ד. בבוקר יום 20.8.13 משיבה מירב לרמה, בין היתר, כי בשל מעשי המעסיקה "אין באפשרותי להמשיך לעבוד בנסיבות שיצרת לפיהן הלכה למעשה פיטרת אותי". גרסה זו של פיטורים הלכה למעשה מופיעה לראשונה באותה הודעת דוא"ל.
ה. ביום 22.8.13 חדלה מירב להתייצב לעבודתה.
ו. ביום 23.8.13 השיבה רמה למירב כי "מכתבך אומר באופן חד משמעי וברור שאת מודיעה לי באופן חד צדדי, ומיידי, על הפסקת עבודתך ... קרי מתפטרת".
ז. אין טענה כי מירב ביקשה להתייצב לעבודתה לאחר יום 22.8.13 והדבר נמנע ממנה.
ח. ביום 20.10.13 נחקרה מירב על ידי חוקרת של משרד התמ"ת (ככל הנראה במסגרת חקירה לבירור חשד להפרת חוק עבודת נשים. חקירה שנסגרה "ללא ממצאים"). במענה לשאלות החוקרת האם מירב רוצה לחזור לעבודה השיבה בחיוב, מה שמקהה את עוקצה של הטענה בדבר ההתפטרות בשל חוסר יכולת להמשיך בעבודה. כך או כך, לשאלה "האם פוטרת" השיבה מירב "אין לי מושג".
ט. לבסוף, ביום 21.10.13 פנה ב"כ של מירב למעסיקה. במסגרת פנייתו פרט את התנהגויות המעסיקה אשר "משקלם המצטבר יחד מהווה הרעת תנאי עבודה באופן חמור ומוחשי, האסורה על פי כל דין ונורמה מקובלת ביחסי עבודה במדינת ישראל". על רקע אלה, כך נכתב: