19. בית המשפט קמא קבע כי כאשר החיוב בהפקדת ערובה להוצאות הוטל מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התוצאה היחידה העשויה לנבוע מהימנעות החברה מלמלא אחר צו שיפוטי זה היא עיכוב הדיון בתביעה – בענייננו דחיית מועד הדיון בערעור המס. להלן יובהר מדוע גישה זו אינה יכולה להתקבל. הדיון יחולק לשלושה שלבים: תחילה יסקרו ההסדרים שנקבעו בחקיקה לעניין זה, דהיינו את ההוראות הקיימות בהסדרי החקיקה המקבילים, ואת החסר הקיים בסוגיה זו במסגרת סעיף 353א לחוק החברות; לאחר מכן תבחן השאלה כיצד יש למלא את החסר האמור בהסדר שקובע סעיף 353א לחוק החברות; לבסוף תיתנן התייחסות למקרה הקונקרטי שלפנינו – אי הפקדת ערובה במסגרת ערעור מס.
התוצאות הקבועות בדין להפרת צו להפקדת ערובה לחיוב בהוצאות
20. מרבית ההסדרים בחקיקה הישראלית המקנים סמכות לערכאה שיפוטית להורות על הפקדת ערובה לחיוב בהוצאות, קובעים גם את התוצאה של הפרת הוראה להפקדת ערובה.
תקנות סדר הדין הן המחמירות בעניין זה. תקנה 519(ב) לתקסד"א קובעת כי "לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה". הוראה ברוח זה קבועה בתקסד"א גם ביחס לאי הפקדת ערובה בערעור (תקנה 431 לתקסד"א: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". תקנה זו הוחלה גם ביחס לאי הפקדת ערובה לבקשת רשות ערעור (ראו תקנה 404(ב) לתקסד"א). כן ראו תקנה 258לב(ב) לתקסד"א (הסדר דומה ביחס לערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה) ותקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (הסדר דומה ביחס לערעור על רשם ההוצאה לפועל)).
מתקין תקסד"א החדשות הסתפק בתוצאה של מחיקת התובענה בלבד (ראו תקנה 157(ב) לתקסד"א החדשות: "לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה"; תקנה 135(ג) לתקסד"א החדשות: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור או על דחיית המועד להפקדתה"). גם תקנה 116א(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 מסתפקת בתוצאה של מחיקת התובענה ("לא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה").
21. בשונה מהתייחסות מפורשת זו בתקנות השונות, סעיף 353א לחוק החברות אינו קובע כל הסדר למקרה של הפרת הוראה שניתנה מכוחו. ודוק, נקבע אומנם בסעיף כי בית המשפט רשאי "לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה", ואולם סמכות זו מתייחסת על פי מיקומה בסעיף להנחיות שניתן לתת במסגרת ההוראה להפקדת ערובה (דהיינו, בצד ההוראה על מתן ערובה, יכול בית המשפט לעכב את הדיון עד למתן הערובה האמורה). לא ניתן לראות בכך התייחסות לשאלה מהי התוצאה של הפרת ההוראה להפקיד ערובה לחיוב בהוצאות.