22. מהי המשמעות של העדר הסדר מפורש בשאלת תוצאות הפרת ההוראה להפקיד ערובה להוצאות במסגרת סעיף 353א לחוק החברות? בית המשפט קמא סבר כי הדבר מלמד על קיומו של הסדר שלילי, דהיינו להפרת ההוראה אין תוצאה, למעט האפשרות שתביא לעיכוב הדיון בתביעה. נימוק זה אינו יכול לעמוד. וזאת הן לאור ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף והן לאור עקרונות הפרשנות התכליתית.
23. מבחינת ההיסטוריה החקיקתית, הרי שקשה לראות בהעדר התייחסות המחוקק לתוצאות הפרת ההוראה להפקיד ערובה להוצאות כשתיקה מכוונת, ונראה כי המדובר ב"טעות נגררת" מימים עברו. סעיף 353א לחוק החברות מבוסס על הנוסח ההיסטורי של סעיף 232 לפקודת החברות (ראו דברי ההסבר לסעיף 69 להצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 3132, 18.6.2002), אשר בתורו נשען על נוסח סעיף 253 לפקודת החברות, 1929, אשר יובא בשעתו מסעיף 278 לחוק החברות האנגלי משנת 1908. כל ההסדרים הללו, אינם כוללים התייחסות לשאלת תוצאות הפרת ההוראה להפקיד ערובה להוצאות. כתוצאה מהיסטוריה חקיקתית זו, התקבל ככל הנראה הסדר חקיקתי חסר, אשר הותרתו במתכונתו הקיימת מונעת ממנו להגשים את תכליתו. מצב זה אין לפרש כהסדר שלילי, אלא כהסדר חסר הדורש השלמה על דרך פרשנות שיפוטית (דנ"א 2308/15 פקיד השומה רחובות נ' דמארי, [פורסם בנבו] פסקאות 22-21 (12.9.2017); אהרן ברק פרשנות במשפט: פרשנות החקיקה כרך שני 115-112 (1993)).
24. מבחינת תכליתו של הסעיף, הרי שיש לתת את הדעת לחזקה לפיה המחוקק אינו משחית את מילותיו לריק (ע"א 104/68 מדינת ישראל נ' יעקבי, פ"ד כב(1) 656, 660 (1968); עע"מ 4105/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה, [פורסם בנבו] פסקה 47 (2.2.2012); עע"מ 8814/17 דן נ' עיריית תל אביב–יפו, [פורסם בנבו] פסקה 29 (26.5.2019)). הסמכה לקבוע חובה שאין כל תוצאה להפרתה, עלולה להביא לכך שהסמכות תרוקן מתוכן, שכן חובה שאין שובר בצידה עלולה להפוך לאות מתה. ואכן, ככלל, אין ללמוד מהעדר סנקציה מפורשת בגין הפרת חובה, כי מדובר בחובה שאין כל תוצאה להפרתה. כך למשל, סעיף 39 לחוק החוזים, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות הנובעות מכך שצד לחוזה אינו מקיים את החוזה בתום לב ובדרך מקובלת. עם זאת, בית משפט זה פסק בבג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פ"ד לה(1), 828, 839-838 (1980) כי אין משמעות הדבר שלהפרת סעיף 39 לחוק החוזים אין כל נפקות משפטית, אלא ישנן מספר סנקציות אפשריות כתלות בנסיבות המקרה (ראו גם: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן, [פורסם בנבו] פסקה 32 לפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) אסתר חיות (12.8.2009)).