השלמת החסר שבסעיף 353א לחוק החברות
25. משמצאנו כי בלשון סעיף 353א לחוק החברות קיים חסר, יש מקום להשלימו. השלמה זו צריכה להיעשות בשים לב לשני שיקולים מרכזיים: תכליתו של ההסדר שאנו נדרשים להשלים והשגת הרמוניה חקיקתית.
26. תכליתו של ההסדר בעניין תוצאות הפרת הוראה להפקדת ערובה להוצאות מחייבת לייחס משקל מרכזי לאינטרס החברתי שבאכיפת ציות לצווי בית משפט. באופן מופשט, אינטרס זה הוא אחד הביטויים של עקרון שלטון החוק. ואולם בהקשר בו עסקינן יש לו גם היבט קונקרטי חשוב. בלא שעומדת לרשות בית המשפט תגובה הולמת בגין הפרת החיוב להפקיד ערובה להוצאות, אין בידי השופט אמצעי אפקטיבי לאכוף על התובע לקדם את ההליך, והדבר עלול להביא לפגיעה קשה ביכולתו של בית המשפט לנהל את ההליך המשפטי (לעניין דרכי האכיפה של הוראות בית המשפט, ראו: סטיב גולדשטיין "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא כספיות של בתי משפט - עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים טז 176 (1986)).
27. מהיבט ההרמוניה החקיקתית, כלל ידוע הוא כי יש לפרש דבר חקיקה על רקע מערך החקיקה כולו במטרה להעניק פרשנות דומה לחיקוקים בעלי קרבה עניינית (ראו: ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 98 (14.5.2012)). בנוסף, "כשבאים ליתן פירוש לחוק יועדף תמיד הפירוש העקבי, המבטיח את ההיגיון והשלמות שבמדיניותו של המחוקק על פני פירוש היוצר מצבי איפה ואיפה, מערער את יציבות מבנה החוק ומאפשר פריצת בקיעים בו" (ע"א 260/83 מנהל מס שבח מקרקעין נ' אברהם, פ''ד לט(2) 96, 106 (1985)). מכאן שהשלמת החסר צריכה להיעשות בשים לב להוראות הקבועות בחקיקת המשנה העוסקת באותו נושא, דהיינו בהפקדת ערובה להוצאות. אם תאמר אחרת, ייווצר פער בלתי מוסבר בין חיוב בהפקדת ערובה שהוטל מכוח הוראות החוק האחרות לחיוב בהפקדת ערובה שהוטל מכוח סעיף 353א לחוק החברות. חמור מכך, ייווצר מצב דברים בלתי סביר, במסגרתו דווקא במקרה בו יש להחמיר עם יוזם התובענה בדרישה להפקדת ערובה להוצאות (ראו פסקה 13 לעיל), הנזק היחיד שעלול להיגרם לו הוא עיכוב בבירור ההליך שהגיש, וזאת באותם מצבים בהם הוא מעוניין בבירור מהיר של ההליך – וכפי שניווכח, לא תמיד זהו המצב.
28. השיקולים שנזכרו לעיל תומכים במסקנה כי ראוי להשלים את החסר שבסעיף 353א לחוק החברות בקביעה כי בית המשפט רשאי להורות על מחיקת התביעה בגין אי מילוי הוראת בית המשפט על הפקדת ערובה. מהצד האחד, סמכות זו די בה על מנת להקנות תוקף להוראת בית המשפט, ולהפקיד בידיו סעד אפקטיבי לשליטה בהליך; מהצד השני, התוצאה של מחיקת ההליך אינה נוקשה כדחיית התובענה, ותואמת בכך הן את המגמות המודרניות, המשתקפות בהסדרי תקסד"א החדשות (ראו פסקה 20 לעיל), והן את הזהירות המתבקשת מכך שאנו קובעים סנקציה על דרך של חקיקה שיפוטית (ראו והשוו: ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549, 564-563 (1997)).