519. (א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות.
בצד הוראה זו נקבעו בתקסד"א ובהסדרי חוק אחרים הוראות נוספות לעניין הפקדת ערובה להוצאות בהליכים משפטיים שונים. כך, למשל, תקנות 433-427 ותקנה 258לב לתקסד"א (ערובה להוצאות המשיב בערעור); תקנות 405-404 לתקסד"א (ערובה להוצאות המשיב בבקשה לרשות ערעור); תקנות 6, 7 ו-12 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (הפקדת ערובה בעתירה לדיון נוסף ולשיפוי המשיב בדיון נוסף); תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בהליך של תובענה ייצוגית. לפרשנות ההוראה ראו רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (2.10.2017) (להלן: "עניין תועלת לציבור")); תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (הפקדת ערובה על ידי תובע בהליך המתנהל בבית הדין לעבודה. לדחיית עתירה שביקשה להורות על ביטולה של הוראה זו ראו בג"ץ 7016/16 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים [פורסם בנבו] (7.9.2018)); תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (הפקדת ערובה בערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל).
הערה: ההסדרים הקבועים בתקסד"א אמורים להיות מוחלפים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (להלן: "התקסד"א החדשות"). את תקנה 519 לתקסד"א תחליף תקנה 157 לתקסד"א החדשות, שזו נוסחה:
157. (א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה.
תקנות 433-427 לתקסד"א, הדנות בהפקדת ערובה בערעור, ותקנות 405-404, הדנות בהפקדת ערובה בבקשת רשות ערעור, יוחלפו בתקנה 135 לתקסד"א החדשות.
סעיף 353א לחוק החברות – תוכנו והיקף תחולתו
11. הסדר החוק בו עסקינן, סעיף 353א לחוק החברות, הוא חלק מההסדרים הסטטוטוריים בעניין הפקדת ערובה להוצאות הצד הפסיבי. עניינו של הסדר חקיקה ראשית זה, בהסדרת הנושא מקום בו התובענה הוגשה על ידי חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת. וזו לשון ההוראה: