בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות.
שנית, התכלית הפועלת נגד הטלת חיוב בהפקדת ערובה להוצאות נחלשת, שכן עוצמתה של זכות הגישה לערכאות נחלשת, כאשר אין היא מתייחסת לבן אדם, אלא לאישיות משפטית מלאכותית. היטיב לעמוד על כך השופט ניל הנדל, אשר ציין ברע"א 7221/16 הטכניון - מכון טכנולגי לישראל נ' מילגרום [פורסם בנבו] (13.9.2017) את הדברים הבאים:
נדמה כי ההבדל הבסיסי בין דינה של החברה לדינו של היחיד נעוץ בכך שהיחיד, בהיותו יציר הטבע, זכאי באופן מובהק לפנות לערכאות. מהחברה, בהיותה יציר החוק, ניתן לדרוש יכולת כלכלית ברמת העיקרון המנחה. הזכות לגישה לערכאות משמעותית יותר כאשר מדובר ביחיד. לחברה, לעומת זאת, עומדת זכות רפה יותר. זהו הסבר שראשיתו אנושי וסופו חוקתי (שם, פסקה 3).
14. ומתוכנו של ההסדר, להיקף תחולתו. מפסיקת בתי המשפט המחוזיים, ואף מפסיקת בית משפט זה, עולה כי הוראת סעיף 353א לחוק החברות, כמו גם הוראת תקנה 519 לתקסד"א, אינן חלות רק ביחס להליך של תביעה אזרחית רגילה, אלא יש להן תחולה גם על הליכים דיוניים נוספים, שאינם מנוהלים כתביעה אזרחית.
כך, למשל, ההסדרים הללו הוחלו, כעניין מובן מאליו, גם על המרצות פתיחה (ראו רע"א 4744/17 ארוך נ' בנק ירושלים [פורסם בנבו] (14.6.2017. השופט יורם דנציגר) (החלת תקנה 519 לתקסד"א); ה"פ (כלכלית ת"א) 20362-10-14 ג.ר נוף תל-אביב בע"מ נ' קצירי [פורסם בנבו] (2.4.2015. השופטת דניה קרת מאיר) (החלת תקנה 519 לתקסד"א); ה"פ (מחוזי ת"א) 21017-07-18 רשות מקרקעי ישראל נ' אונומרה יבוא ויצוא בע"מ [פורסם בנבו] (4.2.2019. השופטת מיכל עמית-אניסמן) (החלת סעיף 353א לחוק החברות); ה"פ (כלכלית ת"א) 49764-08-17 בי.ג'י.איי. השקעות (1961) בע"מ נ' בי.אס.די קראון בע"מ [פורסם בנבו] (8.11.2017. השופט חאלד כבוב) (החלת תקנה 519 לתקסד"א); ה"פ (מחוזי ת"א) 60079-03-19 און טרק אינובישנס בע"מ נ' סופרקום בע"מ [פורסם בנבו] (9.7.2019. השופטת יעל בלכר) (החלת שני ההסדרים)).
בדומה, הוחלה תקנה 519 לתקסד"א גם על בקשה לאישור תובענה כייצוגית, וזאת עוד טרם כניסתה לתוקף של תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות (ראו רע"א 2795/10 פיטוסי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.3.2011)). מעניין לציין בהקשר בו עסקינן כי תקנה 2(ו) האמורה מתייחסת על פי לשונה ל"ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע" (ההדגשה הוספה), ואולם ברור כי בכך כוונתה גם למשיב בשלב בקשת האישור. כך מתבקש ממיקום ההוראה (תקנה 2 עוסקת לפי כותרת השוליים שלה ב"הגשת בקשה"). כך גם פורשה ההוראה בפסיקה (ראו עניין תועלת לציבור).