15. למרות האמור, התקיימה בעבר אי בהירות בשאלה האם הוראת סעיף 353א לחוק החברות חלה גם ביחס להליכים מהסוג בו עסקינן, דהיינו ערעורי מס. ודוק, תקנה 519 לתקסד"א הוחלה על ערעורי מס מכוח הוראות מפורשות בתקנות הקובעות את סדרי הדיון בהליכים אלה (ראו סעיף 9 לתקנות בית המשפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978 וכן סעיף 10 לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), התשל"ו-1976)). לעומת זאת, בעניין החלת סעיף 353א לחוק החברות אין הוראה מפורשת בתקנות האמורות, והעניין עורר שאלה פרשנית. ואולם, באחרונה הוסרה אי הבהירות בפסיקה עקבית של בית משפט זה, במסגרת החלטות שניתנו בדן יחיד במותבים שונים אשר דנו בסוגיה במסגרת בקשות רשות ערעור (ראו רע"א 5013/15 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע, [פורסם בנבו] פסקה 13 (27.12.2015. השופט נעם סולברג); רע"א 6315/18 ג'י אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד, [פורסם בנבו] פסקה 9 להחלטתי (7.10.2018); רע"א 1970/18 מיכאל ביטוח עבודות בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ [פורסם בנבו] (19.3.2019. השופט ניל הנדל) (להלן: "עניין מיכאל")).
הדברים הבאים, שנכתבו בעניין מיכאל מסכמים יפה את ההלכה ואת ההצדקות לה:
קשה לקבל פרשנות השוללת את עצם החלת הוראת סעיף 353א לחוק החברות על ערעורי מס והליכים אחרים התוקפים החלטה של רשות מינהלית. סעיף 353א אמנם עושה שימוש במילה "תביעה" ("הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה...") ולא "ערעור", אך נראה שהסעיף מתייחס לשני המונחים. [...] המחוקק בחר להחיל את מרבית כללי סדר הדין האזרחי על ערעורי מס (למעט חריגים [...]) ובפרט אף כללים הנוגעים לערובה, כגון תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. אמנם סעיף 353א מופיע בחוק החברות ולא בתקנות סדר הדין האזרחי, אך הוא מהווה הוראה פרוצדורלית במהותו ואיני רואה לנכון להחריג את תחולתו מתחולת יתר כללי סדרי הדין הרלוונטיים.
פרשנות אחרת אף עלולה לפגוע בקופה הציבורית באותם המקרים שבהם רשויות המס, שזכו בערעור כדין, לא יזכו להיפרע בגין הוצאותיהן מנישומה חסרת יכולת כספית המסתתרת מאחורי אישיות משפטית ונהנית מאחריות מוגבלת [...] לשון אחר, המבקשת עודנה הגורם אשר פתח את ההליך העיקרי, וזהו המבחן שאליו מתייחס החוק (שם, פסקה 3).
16. ויובהר, אינטרס הנישום שלא תחסם דרכו לברר בערכאות משפטיות את החבות שהושתה עליו לפי דיני המס הוא אינטרס רב חשיבות, ואולם ההתחשבות בו אינה צריכה להביא לשלילת תחולת ההוראות בעניין הפקדת ערובה על ערעורי מס. די בכך שבמסגרת הפעלתה של הסמכות, ובעיקר בעת קביעת גובה הערובה אותה נדרש הנישום להפקיד, ייתן בית המשפט דעתו לטיב ההליך, וינהג במתינות. ודוק, ההצדקה לנהוג במתינות בעת קביעת הערובה שתידרש מנישום המגיש ערעור מס קיימת בין אם החיוב מוטל מכוח תקנות סדר הדין האזרחי ובין אם הוא מוטל מכוח סעיף 353א לחוק החברות. עם זאת, עוצמת ההצדקה פוחתת כשמדובר בהטלת החיוב מכוח סעיף 353א לחוק החברות, וזאת בשים לב לכך שזכות הגישה לערכאות של חברה חלשה מזכות הגישה לערכאות של אדם בשר ודם. גם על כל אלה עמד השופט ניל הנדל בעניין מיכאל, בציינו את הדברים הבאים: