78. אקדים ואציין כי מצאתי את המערכת ההסכמית שבין מר זאייץ לחברה, כתמוהה וחסרה. להתרשמותי, רב הנעלם בה על הגלוי. ואבהיר;
שווי הפעילות אשר נמכרה על ידי מר זאייץ לחברה הוערך על ידי הצדדים בסך כולל של 300,000 ₪, וכן נמצא כי למר זאייץ חובות כלפי צדדים שלישיים בהיקף של 200,000 ₪.
(ראה ה-"הואיל" החמישי וסעיף 3 להסכם).
עם זאת, במסגרת הדיון טען מר בראל כי שווי הפעילות הועמד על סך של 100,000 ₪ והיתרה בהיקף של 200,000 ₪ ניתנה כהלוואה לצורך סילוק חובות של מר זאייץ כלפי צדדים שלישיים. (עמוד 85 שורות 13-15 לפרוטוקול הדיון).
על אף האמור לעיל, הועמד סכום ההלוואה על סך כולל של 300,000 ₪, ובין הצדדים הוסכם כי העברתו של סכום זה תעשה מתוך החברה וכנגד מתן הלוואת בעלים לחברה באותו סכום. (סעיף 6 להסכם).
מר זאייץ הוסיף והתחייב כי פירעון הלוואת הבעלים יעשה מתוך תוצרי פעילות ההובלות של החברה, בה יעבוד מר זאייץ.
מר זאייץ התחייב לפרוע את ההלוואה (בסך כולל של 300,000 ₪) בתוך חמש שנים, כאשר לאבטחת אותו פירעון, נרשמה משכנתא על דירת אמו.
מקום בו העברת פעילות ההובלות של מר זאייץ לחברה, הקימה חיוב של החברה כלפי מר זאייץ בהיקף שבין 100,000 ₪ ל- 300,000 ₪ (יהא מקור מימונה אשר יהא), לא ברור מדוע נדרש מר זאייץ ליטול הלוואה ביחס לסכום זה, כולו או חלקו, ולכאורה ערב מר זאייץ להחזר הלוואה אותה נטלה החברה לצורך רכישת פעילותו שלו (ולו באופן חלקי).
התנהלות זו תמוהה בהיבט הכלכלי, ולא ניתן לה הסבר של ממש על ידי מי הצדדים.
כך לדוגמא, מתוך חקירתו הנגדית של מר בראל בסוגיה זו עלו הדברים הבאים:
"ת. חובות כן. אבל במסגרת הפעילות, ההסכם, רכשו את הפעילות שלו והמשאיות וזה הגיע ל- 300,000 ₪.
ש. זאת אומרת שפועל יוצא מכך שארתור שעבד דירה כבטוחה לטובת הלוואה שלמעשה אתה נטלת אותה באופן אישי והזרמת את הכספים לחברה.
ת. כן. "
ובהמשך:
" ש. זו לא השאלה. מתוך ה- 300,000 ₪ שאתה הלוואת ונטלת הלוואת בעלים עבור החברה, 100,000 ₪ שימשו בפועל לרכישת ציוד ומשאיות של ארתור. אם כך מדוע ארתור צריך להיות זה שיישא בעלות של מימון ההלוואה לטובת ציוד שנרכש ממנו?"
....
ת. שחתמתי על ההסכם לא חשבתי על זה."
(עמוד 85 שורות 5-27 לפרוטוקול הדיון).
79. הרציונל הכלכלי היחיד אשר יכול ואותר הינו זה המתייחס לאפשרות הקניית זכויות למר זאייץ בפעילות או נכסי החברה.