עוד עלה מחקירתו הנגדית כי פתיחתה של מערכת הנהלת החשבונות הנוספת, נעשתה על פי הנחייתו. (ראה עמוד 105 שורות 9-10 לפרוטוקול הדיון).
טענותיו אלו של מר אהרוני לא נזכרו במסגרת תצהירו ולא לוו בראיות כלשהן למעט נספח 9 לתצהירו של מר אהרוני, שהוא מעין תצהיר, חלקו מודפס וחלקו בכתב יד, אשר נחתם לכאורה על ידי מר נפלתי זוסמן, היה מיועד לחברה בעלת מערכת הנהלת החשבונות "רווחית", כאשר לא ברור אם נעשה בו שימוש כלשהו. (להלן: "מסמך זוסמן").
זאת ועוד; הגם כי לשיטתו של מר אהרוני, הטעות במספר החברה נודעה במהלך פגישה במע"מ, לא אישר מר אהרוני כי התצהיר הומצא על ידו למע"מ, ולא ברור איזה שימוש נעשה באותו תצהיר בסופו של יום, והאם תוקנה הטעות בפועל.
מר זוסמן עצמו, לא זומן לעדות ביחס לתצהיר זה, ולא התייצב לחקירה.
בנוסף, יש לציין כי חלק מנספחי תצהיר העדות הראשית של מר אהרוני צורפו עם רשימה מקדימה ללא הפנייה פנימית.
בהינתן אלו, מצאתי לייחס למסמך זוסמן, משקל ראייתי מזערי.
בשולי הדברים אציין כי מדברי ב"כ מר בראל עלה כי לכאורה הוגשה תלונה למשטרה בטענה לזיוף אותו תצהיר (פל"א 211503/2019) (עמוד 106 לפרוטוקול, שורות 12-11).
103. באשר לאופן הפקדת התמורה משכירות תאי האחסון טען מר בראל כי מר אהרוני נטל כספים לכיסו וזאת מבלי שדווח על הכנסות אלו.
מר אהרוני הכחיש את הטענה בדבר נטילת הכספים לכיסו ואף הוסיף וטען כי נעשה שימוש בהכנסות אלו לצורך תשלום חובות שכר דירה חשמל מים וספקים של פעילות המחסן.
משכך, לשיטתו, היה מקום לראות בהתנהלותו כזו אשר בשלה ומכוחה תופעל המחסן.
עוד טען מר אהרוני כי העתק מסמכי הנהלת החשבונות נמסרו למומחה מטעם בית המשפט, רואה החשבון בר לב, על פי דרישתו וכנגד מינויו על ידי בית המשפט.
לבסוף, נטענה הטענה כי לא רק שלא נעשה שימוש פרטי בכספי החברה אלא כי מר אהרוני הוסיף ופרע , מכספו שלו, חלק מחובותיה של החברה, (סעיף ח.10. לתצהיר) וכי הפקדת הכספים לחשבונו הפרטי נעשתה בלית ברירה.
104. מצאתי את גרסתו של מר אהרוני כזו אשר לא ניתן לאמצה, וזאת בהינתן הראיות השונות אשר הונחו בתיק בית המשפט, וכמפורט להלן;
105. לא ניתן היה לקבל את טענותיו של מר אהרוני על פיהם די היה בהמצאת המסמכים לידי המומחה מטעם בית המשפט, על מנת שתמצא ההצדקה לקבל את טענותיו באשר לאופן השימוש בכספים.
אין קשר בין המצאת המסמכים לידי המומחה מטעם בית המשפט, ככל והומצאו, לבין חובתו של בעל דין לצרף כראייה, כל מסמך שהוא סבור שיש בו כדי לתמוך בגרסתו.