112. במסגרת סעיף ח.14 לתצהיר עדותו הראשי (אשר הוגש בחודש ינואר 2019), טען מר אהרוני, בין היתר, כדלהלן:
"כפי שדווח בתביעה המתנהלת בנושא השכירות - זו שולמה. היתרה שבמחלוקת היא בגין נזקים שהחברה המשכירה גרמה לחברת ב.ו.א והסכום לא סופי. החברה קיבלה רשות להגן כנגד התביעה.".
בהמשך, טען מר אהרוני במסגרת התשובה אשר הוגשה על ידו לבקשה מס' 41, כי דמי השכירות שולמו, בהתאם לאישורי תשלום שצורפו על ידו. (צורף כנספח ב' לתשובה מיום 23.8.2018).
113. ואולם, בהתאם לכרטסת חוב של המשכירה (נספח 1 להודעה דחופה מטעם התובע מיום 21.2.2019, בקשה מס' 61), נכון ליום 5.2.2019, נותרה יתרת חוב למשכירה בהיקף של 68,000 ₪, והסוגיה לא הובהרה כדי הצורך.
114. חשוב מכך ביום 10.4.2019 ניתן כנגד החברה פסק דין לפינוי, בתוך 30 יום, כאשר צוין בגוף פסק הדין כי החברה חזרה בה מהטענות שהועלו לעניין הפרת הסכם השכירות על ידי המשכירה, והכירה בקיומו של חוב דמי השכירות, ובית המשפט אף לא מצא לקבל, בנסיבות אלו את הטענות בדבר הפרת ההסכם על ידי המשכירה.
115. לעניין זה יש לזכור כי השכרת תאי האחסנה במחסן היוותה את הפעילות היחידה של החברה במשך זמן לא מבוטל, ונוהלה בפועל, עד לחודש נובמבר 2018 לפחות, על ידי מר אהרוני.
בנסיבות אלו, פסק הדין, כפי שפורט לעיל, מלמד על התנהלות אשר לא ניתן לראותה כזו המשרתת את מטרותיה של החברה.
החוב לרואה החשבון של החברה, רו"ח משעניה
116. בכתב התביעה הועלתה על ידי מר בראל טענה לקיומו של חוב כלפי רואה החשבון של החברה, מר משענייה.
בכתב ההגנה טען מר אהרוני כי החברה לא חבה בתשלום שכר כלשהו לרואה החשבון משענייה וזאת מקום בו סולקה יתרת החוב כלפיו במסגרת הסדר, ומר אהרוני התנגד להמשך העסקתו כרואה החשבון של החברה עקב קשריו עם מר בראל, וביקש להעביר את הטיפול בדו"חות משנת 2014 ואילך לרו"ח בלתי תלוי. לשיטתו דרישתו של רואה החשבון משענייה לקבלת שכר, נעשתה בחוסר תום לב.
117. על אף קיומה של המחלוקת באשר לקיומו של החוב כלפי רואה החשבון, הגיעו הצדדים להסדר הדיוני אשר כלל, בין היתר, קבלתה של חוות דעת מומחה על בסיס מכלול הנתונים הפיננסיים הנוגעים לחברה. הללו, מעצם טיבם, כוללים גם את המידע והמסמכים המצויים בידי רואה החשבון משענייה.
ואולם, רואה החשבון משענייה סרב למסור את המסמכים המצויים ברשותו, עקב טענותיו בדבר קיומו של חוב של החברה כלפיו.