אי כינוסה של אסיפה כללית לבקשת בעלי מניות תוך זמן סביר, כמו גם ניהול כושל של חברה, הוכרו אף הם , במקרים מסוימים, כקיפוח.
לבסוף הוכרו מקרים בהם נקלעה פעילות החברה למצב של "מבוי סתום", בדרך כלל נוכח אובדן אמון בין בעלי המניות, כאלו אשר יש לראותם כקיפוח המצדיק התערבותו של בית המשפט, ומתן סעד במסגרת ההליך המשפטי (ראה: ערן שפינדל, יעל זכות, מאבק בעלי מניות עילת קיפוח בחברה פרטית וציבורית, התשע"ז – 2017 (בורסי), בעמוד 80).
53. שיקול הדעת המסור לבית המשפט במקרה של קיפוח הוא רחב ובית משפט רשאי להתערב בענייניה הפנימים של החברה ומתוך מגוון הסעדים העומדים בפניו, בסמכותו להתאים פתרון שיוביל לתוצאה הצודקת (ראו: ע"א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (פורסם ; 1.2.2018); ע"א 6290/17 גבריאל מגנזי נ' יואב לוי (פורסם ; 11.2.18)).
מן הכלל אל הפרט;
54. עיון בכתבי הטענות והתצהירים מלמד על תמונה עובדתית קוטבית, במסגרתה בחר כל אחד מבעלי המניות להעלות טענות קשות כנגד משנהו, לרבות טענות הנוגעות לדרך התנהלות העומדת בניגוד להוראות החוק, אי תשלום הוצאות נדרשות, שימוש לא ראוי בנכסים או בכספים של החברה, מידור, וכיוצא באלו.
הגם כי כל אחד מהצדדים ביקש להטיל את מלוא האחריות למצב החברה על מפתנו של הצד האחר, ניתן היה להתרשם כי איש מהם אינו סבור כי הם יכולים להוסיף ולפעול במשותף, בנכסיה של החברה. כל זאת מקום בו הקרע בין בעלי המניות הוא עמוק וחוסר האמון שורשי.
מר בראל עתר במסגרת כתב התביעה, בין היתר, ליתן הוראות בדבר רכישת מניות הצדדים האחד על ידי משנהו.
מן העבר השני טען מר אהרוני, במסגרת תצהיר העדות הראשית, כי קופח על ידי הצד שכנגד, קיפוח משווע, מודר מהחלטות ופעולות שבוצעו בחברה, וכי הדבר נעשה על מנת להביא את החברה למצב של חדלות פירעון (ראה סעיפים י11-י12 לתצהיר העדות הראשית).
55. בהינתן עמדתם זו של שני בעלי המניות, ואף מבלי שאדרש להכרעה במחלוקות העובדתיות והמשפטיות ביניהם, נהיר כי נוצר אינטרס ברור, של שני הצדדים, שלא להותיר את המצב העובדתי, כמות שהוא, אלא כי יש לאפשר היפרדותם של הצדדים, בין אם על דרך של רכישת המניות ובין אם בדרך אחרת.
56. זאת ועוד; עיון בהוראות הדין ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון מלמד, כי יש לראות את החברה, במקרה דנן, כחברה שהיא "מעין שותפות". לקביעה זו, משמעות של ממש, עת נבחנת עתירתו של מר בראל למתן הסעדים השונים.