77. מילוז טוענת כי גם אם הוסכם בין הצדדים על ביטול רכיב הקוביות בעסקה, מדובר בביטול של עסקה אשר אושרה בבית הדין, על מנת לחרוג מהעסקה היה על פריניר לשוב ולקבל את אישור בית הדין ומשלא עשתה כן, לא ניתן לקבל את עמדתה. לא מצאתי בטענה זו ממש. פניית הצדדים לבית הדין נועדה להתיר למילוז ופריניר להתקשר בנוגע לעסקה השלישית, על דרך החרגת העסקה מהצו המוסכם. הבקשה אושרה ובכך אך נפתחה הדרך בפני החברות לבצע את ההתקשרות. האישור לא חייב את מילוז או את פריניר להתקשר או לספק את מלוא הכמות (ר' בהקשר העסקה השנייה, עמ' 80 ש' 23-11). כמו כן, בכל מקרה אין מדובר בביטול העסקה בכללותה, באשר רכיבים אחרים בה בוצעו וקוימו[7].
78. לנוכח מסקנה זו, אין צורך להדרש לטענות נוספות של הצדדים לגבי העסקה השלישית ובכלל זאת לטענת פריניר לגבי אי תשלום אגרה לצורך אכיפה נטענת של רכיב קוביות העגבניות או לטענת מילוז בעניין צורך בהתאמת מחיר של רכיב הקוביות.
חוב שוטף
--- סוף עמוד 21 ---
79. פריניר טוענת לקיומו של חוב שוטף של מילוז, וזאת על יסוד בדיקה והתאמה של כרטיסי הנהלת החשבונות של שתי החברות שבוצעו בחודש מאי 2010. בין הכרטסות היה הבדל קטן: לפי הכרטסת אצל פריניר, חובה של מילוז לפריניר עמד על כ-1.163 מיליון ₪, בעוד לפי הכרטסת אצל מילוז, חובה של מילוז לפריניר עמד על כ-1.134 מיליון ₪. פריניר עתרה לחייב את מילוז בסכום (הנמוך יותר) אשר מופיע בכרטסת אצל מילוז.
80. מילוז דוחה את הטענה לחוב שוטף. מילוז אינה טוענת כי התחשיב שגוי ברמה מתמטית, למשל. אין גם טענה כי עסקה מסוימת לא בוצעה, כי סחורה לא סופקה, כי תשלום בוצע בפועל ומצוין כחסר, או כל טענה מסוג זה.
כלפי "החוב השוטף" מעלה מילוז בסיכומיה טענה כללית, לפיה חיובים הנזכרים בתחשיב ועומדים בבסיס דרישת פריניר, מקורם בעסקאות בלתי חוקיות ובטלות, שכן אלה עמדו בניגוד לצו שניתן ע"י בית הדין להגבלים עסקיים.
81. פריניר מצדה סבורה, כי טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה וכי בכל מקרה הטענות אינן רלוונטיות לעיקר החוב, שמקורו בעסקה מחודש אפריל 2010.
82. טענתה של מילוז כנגד החוב לפי הכרטסת, עומדת במידה מסוימת בתווך בין הנושאים שנקבעו לדיון בשלב הראשון של ההליך לבין הנושאים שנקבעו לדיון בשלב השני. מצד אחד, מדובר בטיעון הנסמך על סוגיית ההגבלים העסקיים והשלכותיהם. מצד שני, ניתן לראות בכך טיעון שאינו מצריך ניתוח של קיום או העדר פעולות בלתי חוקיות במובנם של הגבלים עסקיים (לדוגמא), אלא התמקדות בהפרה נטענת של צו שיפוטי.