--- סוף עמוד 24 ---
לצורך סעד של פיצוי, אין הכרח בביטול הסכם כולו או חלקו. כמו כן, דרישת פיצוי חוזי יכולה לכלול סכום כספי בגובה תמורה כספית ששולמה והסחורה בגינה לא סופקה (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות (2009), עמ' 420-418).
91. ביטול אינו עומד על הפרק, כאמור. מעל לדרוש יוסף כי בית הדין לא נתן תוקף של פסק דין להתקשרות, אלא איפשר אותה על ידי כך שאישר החרגתה מהצו המוסכם. כפי שצוין לעיל, באישור שניתן ע"י בית הדין אין כדי לחייב את הצדדים בביצוע העסקה או חלק ממנה.
92. בסיכומיה התייחסה פריניר, פרט לסעד של פיצוי לפי דיני החוזים או לסעד לפי דיני עשיית עושר, גם לסעד נוסף: תרופת הניכוי לפי סעיף 28 לחוק המכר. מילוז רואה בכך הרחבת חזית אסורה, שכן תרופת הניכוי אינה מופיעה בכתב התביעה של פריניר או בכתב תשובה שהוגש מטעמה. עוד טוענת מילוז כי בכל מקרה לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק המכר להפעלת תרופת הניכוי. פריניר דוחה עמדות אלה.
אין צורך להרחיב בדיון לגבי תרופת הניכוי (האם מדובר בהרחבת חזית אסורה, האם התקיימו התנאים בדין לה). די בכלים המשפטיים האחרים שהוצבו – פיצוי חוזי או השבה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. כלים אלה מאפשרים מתן סעד כספי המתייחס לסכום התמורה ששולמה ביתר. לגבי שימוש בכלים של פיצוי חוזי וניכוי לפי חוק המכר, נאמר באחד המקרים: "מאחר שהקונים אינם מעוניינים בביטולו של חוזה המכר, ...הבררה שבידיהם היא בין קבלת פיצויים על-פי חוק התרופות לבין ניכוי מהמחיר על-פי סעיף 28 לחוק המכר (רע"א 7642/97 שטרית נ' נוסבאום, פ"ד נג(3) 516 (4.7.1999), בסע' 18).
93. לנוכח האמור ובכל הנוגע לעסקאות, זכאית פריניר ממילוז לסעדים המפורטים בסע' 28.1 ו-28.2 לכתב התביעה המתוקן וגובו בתצהירו של דוד (לגבי העסקה הראשונה - 4,018,562.17 ₪; לגבי העסקה השנייה - 38,953.36 ₪) כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד כתב התביעה המקורי.
94. בכל הנוגע לחוב השוטף, מוצע לצדדים, מבלי לקבוע מסמרות או לחייב, להביא את הסוגיה לידי גמר על דרך השמטה מהתחשיב של עסקאות אשר ההתקשרות לגביהן נערכה בין מועד הצו המוסכם (2.5.2007) לבין מכירת הבעלות במילוז לפרי הגליל (ואשר לא קיבלו אישור של בית הדין להחרגה מהצו). בהעדר הסכמה כזו, יתאפשר לצדדים להשלים טיעון בסוגיה זו בלבד בהיקף מוגבל שיקבע.
--- סוף עמוד 25 ---
הנזק בסוגיית ההגבלים העסקיים