140. חוות דעתו של מומחה בית המשפט כללה התייחסות לאפשרות קיומו של נזק פרמננטי (מבלי לקבוע כזה). תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי דהיום אכן מאפשרת לבעלי דין, לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית משפט, לתקן בזכות את טענותיהם "לאור האמור בחוות הדעת". גם מצוין כי תובע רשאי "לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום". מילוז לא הגישה תיקון לכתב התביעה שכנגד.
לשיטת מילוז לא היה לה צורך בתיקון כתבי טענותיה, שכן ניתן למצוא בכתב התביעה שכנגד ובחוות הדעת מטעמה התייחסות לקיום נזקים מהסוג אשר מומחה מטעם בית המשפט הביא בחוות דעתו כדוגמאות לנזקים פרמננטיים, כמו אובדן נתחי שוק ופגיעה בסודות מסחריים.
141. גם אם נניח כי אמירות כוללניות שנכללו בכתב התביעה שכנגד מהוות כר מסוים, גם אם לא איתן, המאפשר הוכחת נזקים פרמננטיים, בכל מקרה הראיות שהובאו אינן מוכיחות
--- סוף עמוד 40 ---
נזק כזה כראוי ובאופן שניתן היה לבססו. אמירות כלליות לגבי קיום פגיעה או קיום נזק, אינן עולות כדי הוכחתו.
הן בחוות דעת גלנדר והן בחוות דעת שרון שהוגשה בפועל, אין הוכחה וחישוב של נזק פרמננטי (עדות מומחה בית המשפט, עמ' 390 ש' 26-24). המומחה מטעם מילוז אישר כי לא טען בחוות דעתו לקיומו של נזק פרמננטי (עמ' 258 ש' 29 – עמ' 259 ש' 1).
מומחה בית המשפט לא קבע בחוות דעתו שקיים נזק פרמננטי. לשיטת המומחה, הדרך המקובלת והמתאימה להערכת שווי כלכלי של חברה ואובדן שווי עסקי היא שיטת DCF (Discounted Cash Flow) (עמ' 380 ש' 28-27, עמ' 396 ש' 9-8). המומחה מצא כי אין מידע שיכול לאשש היבטים עיקריים של נזק פרמננטי. לא הובאו לפניו נתונים מהם יכול היה ללמוד על נזק כזה.
142. תהא אשר תהא אפוא העמדה לגבי הרחבת חזית, בהעדר ביסוס ראייתי וכימות, ממילא לא הורם הנטל להוכיח נזק של אובדן שווי עסקי.
העובדה שמילוז לא הגישה כתב טענות מתוקן לאחר חוות דעתו של מומחה בית המשפט, לא היא עיקר. אם סברה מילוז, לאחר שראתה את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, כי יש מקום להסיט את טענות הנזק אל עבר נזקים פרמננטיים, היה עליה לכל הפחות לפעול כדי לוודא כי נזקים אלה מוכחים בהיקף סביר בנסיבות העניין. היא לא עשתה כן. מילוז לא ביקשה להגיש חוות דעת נוספת או משלימה בסוגיית הנזק הפרמננטי ולא פעלה באופן אחר. חקירותיהם של המומחים או העדים האחרים, לא העלו נתונים הולמים לצרכי הוכחת נזק של אובדן שווי עסקי.