את הדברים שנכתבו בפסק הבוררות לגבי התביעה שכנגד יש לראות בהקשרם, על רקע ניתוח מנגנון התאמת התמורה. קביעה כי התביעה שכנגד אינה "נכס" שיש להכיר בו לפי כללי חשבונאות לפי הניתוח במנגנון התאמת התמורה, אינה מלמדת דבר לגבי קיומו או העדרו של נזק של שווי עסקי ואינה מלמדת כי נזק של שווי עיסקי, ככל שהיה כזה, לא השתקף במחיר העסקה.
--- סוף עמוד 46 ---
התעשרות שלא כדין
161. אפשרות שלישית שנזכרה בחוות דעתו של מומחה בית המשפט כגישה לאומדן נזקים בגין יחסים עסקיים, נוגעת להתעשרות בלתי מוצדקת של המזיק.
162. בכתב התביעה שכנגד טענה מילוז גם להתעשרות שלא כדין של פריניר. הסעדים שביקשה לא נסמכו ולא כומתו על יסוד טענה זו. הנזקים התייחסו לנזקי הנפגע, בהיבט של אובדן רווחים.
גם ראיותיה של מילוז לא חישבו ולא כימתו סעד של התעשרות שלא כדין.
163. מומחה בית המשפט שקל לבחון ולהשוות בין נתוני מילוז לבין נתוני פריניר, לשם דיון בגישת התעשרות בלתי צודקת. לצורך כך אף פנה המומחה אל בית המשפט וניתנה החלטה לגבי מסירת נתונים של פריניר (החלטה מיום 26.12.2016). בסמוך לאחר מכן הודיע המומחה לצדדים כי לאור הממצאים שעלו מניתוח נתוני מילוז, הוא מושך את בקשתו לקבל את נתוני פריניר, משהגיע למסקנה כי כל ממצא שיופק מנתונים אלה, לא ישנה את מסקנות חוות הדעת (עמ' 16 לחוות הדעת).
המומחה חזר על עמדתו זו בעדותו; "לאחר שניתחתי את נתוני מילוז ולאחר שקיבלתי את התוצאות שקיבלתי, שום אינפורמציה שהייתי מקבל מפריניר לא הייתה מסייעת לי באומדן הנזק לכאורה", "מאחר שהנתונים של מילוז הם כל כך רועשים וכל כך חסרי אינפורמציה סטטיסטית כלכלית אין לי למה, גם אם אני אקבל את הנתונים של פריניר זה לא יעזור לי" (עמ' 368 ש' 20-8). המומחה נחקר בסוגיה זו[15] ועמדתו המקצועית לא עורערה ולא נסתרה.
164. אינני מקבלת את טענת מילוז בסיכומיה כי ויתור המומחה על המסמכים ארע "מסיבות תמוהות ולא רלוונטיות". כך גם אין לקבל את הטענה שהמומחה חטא בכך לתפקידו. השתלשלות העניינים מלמדת כי המומחה פעל בכל שלב ושלב בדרך הדרושה אותה עת להבנתו לשם מילוי תפקידו. הוא לא היסס לפנות לשם כך לבית המשפט. במקביל, כאשר הגיע למסקנה כי אין לו צורך בחומר, ויתר על דרישתו. לשיטת המומחה שלא נסתרה, משמעות עמידה על קבלת המידע הייתה חשיפת נתונים מסחריים שיכול להיות בה נזק לצד המוסר מבלי שיש בכך תועלת ("כהוא זה") לחוות הדעת.