יוער באופן כללי כי סווט נחקר ארוכות לגבי המסמך פ/1 ובנושאים אחרים; העד ניסה לדייק, השיב לשאלות באופן שלא בהכרח שירת צד כזה או אחר, ומצאתי את עדותו מהימנה.
--- סוף עמוד 11 ---
38. בנסיבות העניין לא הורם הנטל לשכנע כי חל שינוי בהתקשרות בעניין מהות הסחורה (עונת המוצרים). זאת, אף מבלי להידרש לטענות נוספות שהועלו על ידי פריניר בהקשר זה, כמו טענה להרחבת חזית, הסברים לגבי ההיגיון הכלכלי העומד בבסיס הדרישה לרכז עגבניות מעונת 2009 (ולא משנת 2010) (וטענות נגד של מילוז לגבי תכלית העסקה על רקע צרכיה התזרימיים של מילוז), ההתייחסות לאמירה של בן פורת בחקירתו לגבי העדר "ישימות" של התחייבות כזו, ועוד.
39. עתה לטענות הצדדים לגבי מועד האספקה. משנמצא כי מילוז לא הייתה מחוייבת לספק את הסחורה במקביל לתשלום ובהעדר כל התייחסות אחרת במסמכי ההתקשרות למועד האספקה, ניתן לפנות לדיני החוזים הפרטניים והכלליים.
40. סעיף 9(א) לחוק המכר, תשכ"ח-1968 ("חוק המכר") קובע כי "מקום שהממכר לא נמסר על אתר, תהא המסירה זמן סביר לאחר גמירת החוזה". סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ("חוק החוזים") קובע: "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". עוד ניתן להזכיר את סע' 26 לחוק החוזים אשר קובע: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".
41. אין צורך להכביר מלים בשאלה מהו "זמן סביר" או מה היה "הנוהג הקיים בין הצדדים" לגבי מועד האספקה (או להידרש להפניית פריניר לסע' 23 לחוק המכר). משנמצא כי היה על מילוז לספק מוצרי עונת 2009 ומשאין חולק כי לא עשתה כן, הופרה החובה לספק את המוצרים.
42. המסקנות עד כה מובילות גם לדחיית טענת מילוז כי לא התאפשר לה לתקן את ההפרה או כי פריניר הפרה בעצמה בעניין זה את ההסכם. מילוז מבססת טענה זו על הודעתה לפריניר כי סחורה מוכנה למסירה.
הודעת מילוז לגבי קיום סחורה המוכנה למסירה, הועברה לפריניר בחודש יולי 2010, לאחר תכתובת מתעמתת לרבות העברת טיוטת בקשה שתוגש לבית המשפט לפירוקה של מילוז. הודעה זו התייחסה לסחורה מעונת 2010 ואף הותנתה בתנאים בעניין עסקה אחרת (נספח 55, סע' 3). פריניר לא הייתה מחויבת לקבל סחורה מעונה שונה ותחת תנאים לגבי עסקה אחרת, ובפועל לא הסכימה לכך. משכך וכאשר הראיות מלמדות כי מילוז לא יכולה הייתה לספק את הסחורה שסוכמה, אף לא באיחור, אין לומר כי לא