א.6. טענות נוספות
40. לטענת התובע, בנוסף לעוולה לפי חוק זכות יוצרים, עוולו כהנא כלפיו גם בעוולות של הפרת הוראה חקוקה ורשלנות; עוד טוען התובע לפגיעה במונטין שלו וכן כי כהנא עשו שימוש בתמונה בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
41. איני מוצא להידרש לטענות אלו של התובע שכן לא הוכח כי טענות אלו יוצרות סעד כספי נוסף מעבר לנגזר מההפרות לפי חוק זכות יוצרים.
42. מעבר לצורך, טענת התובע לעשיית עושר של הנתבעים לא הוכחה. הנתבעים הציגו מאזן חשבונאי ממנו עולה כי תוצאותיו החשבונאיות של הנופש ששווק במודעות מושא ההליך הן הפסד לנתבעת. הטענה כי הכללת התמונה דנא שיפרה את מצב הנתבעת באופן יחסי (על אף ההפסד הכולל) היא טענה אפשרית אך נדרש היה להוכיחה.
א.7. חבות הנתבע 2
43. אין מחלוקת כי הנתבע 2 היה מעורב באופן אישי בפרסומים בהם נכללה התמונה (ראו למשל בסעיפים 7-9 לתצהירו) ובמגעים שהתנהלו לאחר הסרת הפרסום באתר "יוטיוב". כך גם עולה מהתכתובות שהתנהלו בין הצדדים.
44. משהנתבע 2 ביצע בעצמו מעשים המהווים הפרת זכויות התובע חלה עליו אחריות ישירה לעוולה ועליו לשאת בתוצאותיה. משכך, אין צורך לדון בטענות התובע להצדקה להרמת מסך אצל הנתבעת 1 אשר נראה שאינה קיימת בענייננו.
ב. הסעד
45. טרם אדון בפיצוי ההולם את הפרת זכויות התובע יש לקבוע האם עשרת הפרסומים מהווים הפרה אחת של כל אחת מהזכויות (הזכות הכלכלית והזכות המוסרית) או עשר הפרות של כל אחת מהזכויות.
ב.1. האם מדובר במספר הפרות או הפרה אחת
46. התמונה פורסמה ע"י הנתבעים בעשר פעמים שונות, בעיתונות, באתרי אינטרנט ובעמוד ה"פייסבוק" של הנתבע 2. לטענת התובע, זכות היוצרים שלו הופרה לפחות עשרים פעמים, שכן בכל פרסום של המודעה עם התמונה הופרה הן הזכות הכלכלית והן הזכות המוסרית כאמור בחוק זכויות יוצרים.
47. טרם חקיקת חוק זכות יוצרים נקבע בע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל [פורסם בנבו] (4.3.92) כי בהעדר נסיבות מיוחדות, הפרה חוזרת ונשנית של זכות יוצרים מקימה עילת תביעה אחת בלבד. וכדלקמן (בפסקה 13. ההדגשות הוספו):
"בבואי לבחון יישומו של פתרון זה או אחר לעניין פרשנותו של ההסדר המקומי, אין בדעתי לקבוע מסמרות בדבר. מבחן "העיסקה המפרה" אינו נראה לי בהכרח כמתאים למשפטנו, הואיל וטרם נתגבשה אצלנו הלכה מושלמת בדבר איפיונה של "עילת תביעה". המבחן השולט הוא מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העיסקה (לסקירה ביקורתית ראה: ד"ר נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (רמות, תש"ן) 61-73). עם זאת, יש שכאשר מבוצע אותו מעשה עוולה בהזדמנויות נפרדות, לסירוגין ובתקופות שונות, ייתכן לראות, במצבים מסוימים, כל פעילויות חוזרות כאלה כמקימות עילות תביעה עצמאיות (ע"א 477/68 [5], בעמ' 55, מול אות השוליים ה; ד"ר זלצמן, שם, בעמ' 73-78). יהיה נכון לראות, בדרך כלל, בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות ¬ובענייננו זכות יוצרים - כמקימה עילת תביעה אחת בלבד, לפחות ככל הנוגע לאותן הפרות שאירעו עד להגשת התביעה. ...
עם זאת, אין לדעתי לשלול מצב, בו מידת ההטרוגניות שבין ההפרות השונות תהיה כה רבה ומהותית, עד כי תהיה הצדקה לראות בכל פעילות מפרה כזו משום "הפרה" עצמאית לעניין סעיף 3א, וזאת בין אם הבחנה זו תהיה תואמת לכללים בדבר מעשה-בית-דין, בין אם לאו.
...
המטרה העיקרית שעמדה ביסוד הכנסת ההסדר לפקודה היא מתן סעד, ולו מינימאלי, למי שזכות היוצרים שלו הופרה, אפילו לא הוכיח את הנזק הממשי שנגרם לו. בדרך כלל יתבקש סעד זה מקום בו מתקשה התובע להוכיח את נזקו הממשי, ובדרך כלל קושי כזה ינבע מכך שהנזקים אינם גדולים יחסית. אם חפץ התובע לזכות בפיצוי משמעותי בגין נזקים חמורים שסבל בדרך כלל, מן הדין, ומן הצדק מבחינת הנתבע, כי יתכבד ויביא ראיות לכך ויוכיח את נזקו כמו כל תובע. אולם אם התובע מתקשה בהוכחת הנזק או אם הוא מבקש להימנע מהוכחה כזו ולהסתפק בפיצוי הסטטוטורי, אין זה הגיוני, ככלל, להעניק לו פיצויים בסכומים העולים על הסכום המקסימלי הנקוב בסעיף 3א, והכול, כאמור, כאשר מדובר בהפרתה של זכות יוצרים אחת על-ידי מספר פעולות מפרות. היינו, הפרשנות אשר ניתנה לתיבה "כל הפרה", המבוססת על לשון החוק, ההיסטוריה החקיקתית וההשוואה להסדר האמריקני, מתחייבת נוכח מטרתו וייעודו של ההסדר בדבר פיצוי ללא הוכחת נזק של התובע בגין הפרת זכות יוצרים."