"Modern corporations not only wield virtually unprecedented power, but they do so in a fashion that often causes serious harm to both individuals and to society as a whole.”
בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, מה(4) 364 (פורסם בנבו, 1991, להלן: עניין מודיעים), עמד על כך כב' השופט, לימים הנשיא, אהרן ברק, בציינו (פסקה 8 עמ' 384):
"היעדים החברתיים, אותם מבקשת החברה להשיג באמצעות המשפט הפלילי, עולים בקנה אחד עם הכרה באחריות פלילית אישית של התאגיד. בחברה המודרנית, התאגיד הוא בסיס עיקרי לפעילות אנושית. ישנן מדינות בהן יש יותר תאגידים מבני אדם. במקום שבמסגרת התאגיד מתרחשת התנהגות הנתפסת על-ידי החברה כעבריינית - העלמת מס, הפרת חוקי תכנון ובנייה, ניהול פעילות הנוגדת את המוסר הציבורי (סרסרות לזנות) וכיוצא בהם - מקדמים את הערכים שהחברה רוצה להגן עליהם על-ידי הטלת אחריות פלילית אישית על התאגיד. בכך מקדמים מטרות של מניעת הישנות העבירות והרתעה.".
הדגישה את הדברים גם כב' השופטת איילה פרוקצ'יה ברע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נז(5) 799 (2003), בפסקה 12 לפסק דינה בעמ' 810:
"בצד חשיבות ניהולו של ההליך הפלילי כערך כללי הולכת ומשתרשת התודעה בדבר החשיבות הכללית שבהטלת אחריות פלילית על תאגיד. אמנם, סוגיית האחריות הפלילית המוטלת על תאגיד נודעת כסוגיה מורכבת וטעונה קשיים מושגיים וערכיים ....אולם חרף הקשיים המוכרים הנלווים לכך נקבעה אחריות פלילית לתאגיד בסעיף 23 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והתפיסה המצדדת באכיפת אחריות כזו הולכת ומשתרשת במשפט עם התחזקות מעמד התאגידים במשפט המודרני והתודעה המחייבת הכפפתם למערכת נורמות התנהגות אשר יבטיחו כיבודם של ערכים חיוניים לחברה והתאמה לתפיסות החיים הנוהגות.".
עמדה על כך גם כב' השופטת דפנה ברק-ארז בבג"ץ 4395/12 דרור כהן נ' פרקליטות מחוז מרכז (פורסם בנבו, 2012, להלן: עניין הרכבת):
"אכן, כיום, העיקרון של אחריות פלילית של תאגידים הוא יסוד מוסד במשפטנו .... הטעמים להכרה בו הם פרגמאטיים בעיקרם – מרכזיותם של תאגידים בפעילות הכלכלית והחשש שאי-הכרה באחריות פלילית של תאגידים תאפשר למעשי עבירה לחסות תחת המסך האטום של המבנה התאגידי".
הסתכלות דומה אנו מוצאים בספרות. כך, למשל, דבריה של בר-מור, תאגידים, בעמ' 76 (בפרק 4.31 העוסק באחריות הפלילית של התאגיד):