"יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים ... כאשר מדובר בעובד בכיר, מוטלות עליו חובות אמון ונאמנות מוגברות כלפי מעסיקו (פרשת הדקה ה-90; פרשת צ'ק פוינט)
76. עמדת התובעת אינה כנגד פנייתם של הנתבעים לעבודה בחברה הנותנת שירות דומה והיא אף לא מבקשת את הגבלת עיסוקם בתחום. כל טענתה היא כנגד גזילת לקוחותיה, דהיינו, התובעת אינה מבקשת להגביל את עיסוקם של הנתבעים אלא רק למנוע את העברת לקוחותיה אליהם.
77. באשר לחובת האמון - קבע בית המשפט העליון בפרשת ורגוס:
"יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי להצבת נורמה של התנהגות המאופיינת בהגינות ובתום לב. בעיקרון, מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום העבודה, ישמור על הסודות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין" (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, (14.4.97)).
בפרשת גירית, הוסיף בית הדין הארצי וקבע כי בשל ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת נאמנות החלה על הצדדים לו, יש לתת משקל הולם לשיקולים של הגינות, נאמנות ותום לב, כאשר הפרה של חובות אלה יש בה משום פגיעה באינטרס הציבור ובתקנת הציבור אשר אין להתירה. הובהר כי הפרת חובות אלה, אף מקום שבו לא קיימת תנייה חוזית של הגבלת עיסוק, מהווה בסיס להגבלת העיסוק במקרים המצדיקים זאת (ע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב, (18.12.03); כן ראו: ע"ע 62/08 הדקה ה-90, (27.12.09); ע"ע 1828-10-11 ורד זפרן גני - האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" (28.11.12)).
ובפרשת הארה שבה נדונה פעילותם של המשיבים להקמת חברה מתחרה בעת שעבדו אצל המערערת, תוך התקשרות עם לקוחותיה, והגם שלא נמצא קשר סיבתי ישיר בין פעולות העובדים לכך שהלקוחות לא המשיכו להתקשר עם החברה, נקבע כי פעילותם זו מהווה הפרה של חובות תום הלב והנאמנות שחבו המשיבים כלפי המערערת. וכך נקבע:
"אף אם אין מקום לראות במשיב 1 עובד 'בכיר', אין בכך כדי להפחית מחובות האמון הבסיסיות שאותן חב עובד למעבידו, וחובות אלה מוטלות על כל עובד מעצם קיומם של יחסי העבודה המקימים חובות תום לב ונאמנות מוגברים" (ע"ע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ - אליעזר פיין (4.12.12), הדגשה שלי – י.א.ש; וראו שם גם את עמדת המשפט העברי המחמירה אף יותר בחובת הנאמנות של עובד למעסיקו).