95. ליאור אישר, כי הסכום שהושקע על ידם בנתבעת היה כמיליון ₪. כן אישר, כי בחן את הסכם הזיכיון והסכים לתנאים הכתובים בו, בין היתר לכך שהתובעת תוכל לקבל אחוזים מתוך רווחי המכירות של הספקים לזכיינים. כן ציין, שהקונספט הייחודי של התובעת, הכולל מנות מיוחדות ומגוונות לכל המשפחה כמו גם הקינוחים המיוחדים, ובעיקר הוופלים הבלגיים, גרמו לו לרצות להשיג זיכיון דווקא מהתובעת, ולא מרשתות אחרות בתחום המזון.
96. הוא הוסיף וציין, כי במהלך כחמישה חודשים מפתיחת סניף הנתבעת, אושרי נכח במקום באופן שוטף בשעות הפעילות העיקריות ואף סייע בהפעלת הסניף. עם זאת, הוא לא נדרש להעביר מידע כלשהו לרפי ויותם, שכן גם הם נכחו בסניף של הנתבעת בין 10 ל-13 שעות ביממה. ליאור ציין, כי נערכו ביקורות בסניף הנתבעת, אך בתקופת הסכסוך בינו לבין רפי ויותם, המבקר מטעם התובעת (מר צ'ונה) הגיע בתדירות גבוהה יותר. ליאור לא ידע לומר מתי ראה ספר נהלים של התובעת, אך ציין כי לא היה נוהל מובהק בנושאים שונים, דוגמת לבוש. הוא נימק זאת בכך שמדובר היה ברשת שהייתה בתחילת דרכה.
97. לעניין הקופות הרושמות, אישר ליאור, כי כאשר נחתם הסכם השכירות אודות הנכס בו פעל הסניף של הנתבעת, היו בנכס קופות רושמות, אך הן לא היו מאותה חברה שהתובעת עמדה על כך שהנתבעת תרכוש ממנה את הקופות, בדומה לשאר סניפיה. לדבריו, הוא ביקש וקיבל אישור מהתובעת, להשאיר את הקופות שהיו בנכס ולעבוד איתן. מכל מקום, טען, אושרי היה מעורב היטב בניהול הנתבעת, וידע בכל יום, באיזה סכום נסגרה הקופה בסוף יום העבודה. הוסכם ביניהם, כי בעתיד הקופות תוחלפנה, אך לא נקבע מועד לכך. ליאור ציין, כי הדרישה להחלפת הקופות הרושמות, הייתה הדרישה היחידה מהנתבעת בעת הקמתה, ולא נדרשה כל ערבות בנקאית. ככל שהנושא סוכם באופן אחר לאחר עזיבתו את הנתבעת, פרטי ההסכמה אינם ידועים לו.
98. לדברי ליאור, הוא מעולם לא קיבל כל מתכון של התובעת, וודאי לא של הבלילה המיוחדת להכנת הוופל. שאר המנות, למשל סלטים, ספגטי וכיוצ"ב, הוכנו כמו שהן מוכנות בכל מסעדה דומה (עמ' 172 לפרוטוקול, שורות 9-1). הוא הוסיף וציין כי לא ניתנה הדרכה מסודרת, אלא רק בנוגע לוופלים וביחס למנה הידועה בשמה "לאפה טוסט". לדבריו, את כל שאר העניינים, ניתן ללמוד ב"תוך חצי שעה", כמו בכל מקום דומה (עמ' 164 לפרוטוקול, שורות 34-30). מניסיונו, טען, עלויות המזון נעות בין 28% ל-34%. הוא אישר, כי בשנה הראשונה לתפעול הסניף של הנתבעת, עלויות המזון ("פוד קוסט") היו גבוהות יותר, והעסק הפסיד. הוא הדגיש, שכך הוא בכל עסק חדש.