115. מכתב נוסף שלחה עו"ד כהן, שלושה ימים לאחר מכן, ביום 11.01.12 (נספח 4 לתצהיר התובעת) בו ציינה: "כי מתוך ראיה של שיתוף האינטרסים ועל מנת לנסות בכל זאת להעלות את הסניף על דרך המלך... ניאותו מרשי לבוא לקראת שני בעלי המניות הנ"ל ובפגישה שקיימה עימם במשרדה (ההדגשה אינה במקור – א.ס.) הבהירה להם כי הינה מוכנה לשתף עימם פעולה, וכי העברת המניות כאמור תאושר בכפוף לכך שהם יישרו קו עם הנחיות ונוהלי הרשת, ורפי ויותם הסכימו לכך... רפי ויותם נדרשו להעמיד ערבות בנקאית והסכימו לכך... רפי ויותם נדרשו להציב בסניף קופות כפי שקיימות בכל סניפי הרשת..."
116. עו"ד כהן שבה על הדברים במכתב נוסף ששלחה ביום 22.02.12 (ת/8) בו ציינה כי: "ברכתם של מנהלי הוופל בר ניתנה אך ורק בתנאי שתועמד לחברה ערבות בנקאית, תנאי אשר אושר ע"י רפי ויותם בפגישתם אצל מרשתי".
117. הנתבעים או מי מטעמם לא הכחישו את הנטען במכתבים אלו, בזמן אמת, ולא ענו לעו"ד כהן כי האמור במכתביה אינו אמת. בנסיבות אלו, הדעת נותנת כי אכן הייתה הסכמה שכזו בין הצדדים. אמירתו של רפי בעדותו בבית המשפט כי "מה שהיא רשמה זה לא אומר שזה (מה) שאמרתי" (עמ' 76 לפרוטוקול, שורה 7), נאמרה בעלמא. הדעת נותנת, כי אם הדברים לא היו נכונים, הנתבעים, או עורך דינם, היו משיבים על כך בזמן אמת ודוחים דרישה זו. אדרבה, בסיכום פגישה שהתקיימה ביום 25.03.12, שנשלח לנתבעים ביום 26.03.12, הועלו הסכמות הצדדים על הכתב פעם נוספת ורפי ויותם נתבקשו לאשר "קבלת המייל והתוכן" (נספח 5 לתצהיר התובעת). רפי הגיב "קבלתי" ולא הביע כל הסתייגות (ת/9).
118. התובעת טענה, כי כל עוד לא קוימו התנאים, אין לראות בה כמי שהסכימה לשינוי הבעלות בנתבעת. כאמור, איני סבור כך. התובעת כאמור, ידעה על ההתמחרות, ותמכה בקיומה. ומכאן הסכמתה. לאחר שנוכחה לדעת כי רפי ויותם זכו בה ולא ליאור, היא העלתה תנאים נוספים. הנתבעים צודקים כי הם לא היו חייבים להסכים לתנאים אלו, שכן לא הייתה הצדקה לפתיחת הסכם הזיכיון למשא ומתן מחודש. דא עקא, שכאמור, אני סבור כי רפי ויותם הסכימו לתנאים אלו.
119. איני סבור, כי העובדה שבהסכם בין רפי ויותם לליאור נכתב כי "החברה ו/או הנעברים אינם חייבים בשחרור ליאור מהסכמים ו/או התחייבויות ו/או ערבויות מול הרשת בכל הקשור עם תביעות של הרשת שתגענה ביחס להעברת מניות לפי הסכם זה", כדי ללמד על כך שהם ידעו כי התובעת לא מסכימה להעברה זו. לכל היותר יש בכך ללמד, כי רפי ויותם ידעו שהתובעת רואה חשיבות רבה בכך שליאור היה חלק ממנהלי הנתבעת – דבר שאגב הייתה לגביו הסכמה – ותוצאת ההתמחרות שדווקא הוא זה שעזב את השותפות, יכולה ותעורר בעתיד התנגדות מצד התובעת, כפי שאכן ארע.