120. ברי, כי העמידה של התובעת על כך שההסכמה שלה לשינוי הבעלות הייתה צריכה להיות בכתב, אינה בתום לב. ומכל מקום, כפי שהתובעת מבקשת לראות בתכתובות בין עורכת דינה לנתבעים כהסכמה להתחייבות הנתבעים בהעמדת ערבות בנקאית וקופות רושמות כפי שנתבקשה, יש לראות בכך גם את הסכמתה לשינוי הבעלות בנתבעת.
121. מכל מקום, באשר להסכמות בדבר העמדת ערבות בנקאית, אין מחלוקת כי הנתבעים לא העמידו ערבות בנקאית כמוסכם. ומכאן, עמדה לתובעת הזכות לבטל את ההסכם בשל הפרה זו, שהיא כמובן, הפרה יסודית.
איחור קבוע בתשלום דמי הזיכיון והפסקת התשלומים
122. בהתאם להוראות ההסכם (סעיף 5 לנספח תמורה ולוח תשלומים), היה על הנתבעת לשלם לתובעת מדי חודש, תשלום חודשי בגין הרישיון בשיעור של "3% מהרווח הגולמי החודשי של הסניף, כולל מע"מ, לאחר תשלום משכורות של עובדים קבועים בלבד".
123. לטענת התובעת, הנתבעת אחרה כמעט בכל אחד מהתשלומים. התובעת הלינה על כך בפני הנתבעת, כפי שניתן לראות במכתבי הדרישה לתשלום חובות מיום 29.01.12 (נספח 6 לתצהיר התובעת), מיום 26.03.12 (נספח 5 לתצהיר התובעת), במכתב מיום 18.09.12 (נספח 7 לתצהיר התובעת) ומכתבים נוספים מימים 2.10.12, 5.11.12 ו-7.11.12 (נספח 8 לתצהיר התובעת). במועד הגשת התביעה, עמד החוב, כך לדברי התובעת, על סך של 48,943 ₪ בצירוף מע"מ.
124. רפי הודה בתצהירו (סעיף 68) כי הנתבעת אחרה בתשלום דמי הזיכיון, אך טען כי הדבר נעשה בידיעתו ובהסכמתו של אושרי. אולם אמירה זו אינה עולה בקנה אחד, עם טענת הנתבעים בכתב ההגנה (סעיף 95 לכתב ההגנה המתוקן) לכפירה בחוב נוכח "הבדלי גישות בחישוב הרווח הגולמי", ועם אמירתו של רפי בבית המשפט (עמ' 84 לפרוטוקול, שורה 35) כי לא שולמו תמלוגים מאחר ולנתבעת היו הפסדים.
125. מכאן, כי לא ניתן לקבל את טענת ההסכמה, מה גם, שבדיוק למניעת מחלוקות מעין אלו נקבע בהסכם, כי כל טענה למתן ארכה לתשלום דמי הזיכיון תהיה בת תוקף רק אם היא נעשתה בכתב ונחתמה על ידי שני הצדדים, דבר שלא קרה במקרה זה.
126. הנתבעים גם לא הגישו תחשיב שיש בו כדי לסתור את החוב המופיע בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת, גם לא את תחשיב מנהל החשבונות לו טענו בסעיף 95 לכתב ההגנה המתוקן.
127. גם הפרה זו של ההסכם - אי תשלום דמי הזיכיון, כמו גם עיכוב ואיחור בתשלום דמי הזיכיון בעבר, היוותה אף היא הפרה יסודית שהצדיקה את הביטול של ההסכם על ידי התובעת. זאת ממהותה של ההפרה, ולא מצד הקביעה בשולי הנספח של ההסכם כי כל הפרה של הוראה מהוראותיו תהווה הפרה יסודית.