145. התובעת הצביעה על מספר ביקורות, במסגרתן נמצאו כשלים בהתנהלות עובדי הנתבעת בסניף שנוהל על ידה. הליקויים היו בניקיון הסניף, בשירות שניתן, ברמת האוכל שהוגש, בנראות הצוות ועוד. התובעת הפנתה בעניין זה, לדוחות הביקורות מיום 22.01.12 (נספח 12 לתצהיר התובעת), מיום 7.11.11 ומיום 5.02.13 (נספח 15 לתצהיר התובעת).
146. גם דו"ח הביקורת שהגישה הנתבעת, דו"ח מיום 29.10.12 (נספח ח' לתצהירו של רפי), תומך בטענות התובעת על ליקויים בניקיון השירותים בסניף ובציוד שבו. ברם, בד בבד הוא מלמד על כך שהמצב היה דומה גם בסניפים של זכיינים אחרים של התובעת, כדוגמת הסניף ברמת אשכול, בשלומציון המלכה ובבקעה. אכן, התובעת זכאית לוותר על הפרות למי מזכייניה ולא לוותר לזכיינים אחרים. ברם, למצער, הוויתור בעניין זה לזכיינים אחרים, יש בו ללמד, כי אין לראות בהפרה זו "הפרה יסודית", כשלעצמה, אלא אך בשל הגדרתה ככזו בהסכם, הגדרה שכאמור חסרת תוקף, בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק החוזים - תרופות.
147. התובעת גם טענה כי הנתבעים נהגו בסניף כאילו הוא אינו שייך לתובעת, וערכו שינויים בהתנהלות בסניף כאוות נפשם ללא היוועצות מוקדמת עם התובעת לפי התחייבותם כלפיה בהסכם. ואכן, מעדותו של רפי עלה כי הוא לא ראה את הנתבעת ככפופה להתחייבויותיה בהסכם כלפי התובעת. כך, למשל, התבטא לגבי הנחות שהעניק לאורחי הנתבעת (סוף עמ' 60 לפרוטוקול), וכך התבטא לגבי מגבלות שהטילה התובעת על הכנסת שותף חדש לנתבעת (הודעת דוא"ל ששלח רפי לב"כ התובעת ביום 10.01.12 – נספח א' לתצהירו של רפי). ברם, התבטאויות לחוד ומעשים לחוד, ומבלי להיכנס לשאלה האם הנתבעת הייתה רשאית להעניק הנחות ללקוחותיה אם לאו, כך או כך, אני סבור כי טענות אלו, כמו גם הטענות בדבר כשלים בהתנהלות עובדי הנתבעת או בדבר הליקויים בניקיון, בשירות וכיוצ"ב, ככל שיש בהם ממש, מדובר בתלונות מינוריות, יוצאות מן הכלל ובתקלות בנושאים שוטפים וזניחים. פשיטא, כי אין מדובר בליקויים, בפרט בשים לב למהותם והיקפם, שניתן לראות בהם הפרה יסודית. ובפרט, כאשר ההסכם מדבר על חריגה מנהלים, הן בניהול הסניף והן בהגשת המנות. כאשר, כפי שעלה מהעדויות, התובעת כלל לא הציגה ולא מסרה לנתבעת ספר נהלים או מתכונים (עדותו של מר צ'ונה בעמ' 38 לפרוטוקול, שורה 16 ואילך; עדות אושרי בעמ' 121, שורה 25; ועדותו של ליאור בעמ' 164, שורה 23 ואילך), וספרים שכאלו גם לא הוצגו בבית המשפט. כך גם, הטענה בדבר עימות של הנתבעים עם בקר מטעם התובעת ואי מילוי הוראותיו, כמו גם הטענה בדבר פרסום ידיעות בתקשורת ללא הסכמת התובעת, ספק בעיני אם הוכחו כדבעי, ומכל מקום מדובר בעניינים מינוריים, שלא היה בהם ממילא כדי להצדיק את ביטול ההסכם.