26. הנתבעת לא הסתפקה בכך, ובד בבד עם הגשת כתב הגנתה, הגישה תביעה שכנגד והודעת צד ג'. בתביעה שכנגד שהוגשה כנגד התובעת, היא שבה על מכלול טענותיה בכתב ההגנה, טענות המקימות לה עילה לקבלת פיצוי, שמשיקולי אגרה העמידה אותו על סך של 2,100,000 ₪ בלבד.
27. התובעת, התגוננה אל מול התביעה שכנגד, וטענה שזו נולדה רק כמענה לתביעתה שלה, ואין בה כל ממש. אדרבה, הנתבעים ייחלו לביטול ההסכם, וההכנסות הצפויות להם מהפעלת עסק אחר, גבוהים יותר ממה שהם היו מקבלים לוּ היו ממשיכים לעבוד עם התובעת.
28. התובעת טענה, כי עשתה כל שביכולתה על מנת להכשיר את עובדי הנתבעת, ובאה לקראתם, פעם אחר פעם, בניסיון לסייע לנתבעת בשיקום הסניף. היא הדריכה את עובדי הנתבעת בסניף שלה בשכונת בקעה, תוך ליווי צמוד בכל "התחנות", וכולל ליווי צמוד של מנהל התובעת מר אושרי אבוחסירא (להלן:"אושרי") ושל הטבח הראשי של התובעת מר אופיר צ'ונה (להלן: "אופיר").
29. התובעת הכחישה, כי התחייבה להיקף רווחים או מכירות כלשהו, ואת הטענה כי פעלה כנגד הנתבעת בשונה משאר זכייניה. התובעת הוסיפה כי הספקים העובדים עמה העניקו לנתבעת מחירים נמוכים ממחירי השוק ותנאי אשראי טובים. לעיתים, התובעת ויתרה על הטבות שניתנו לה לטובת הזכיינים שלה, בכללם הנתבעת. התובעת גם שללה את הטענה כי הסניף שנוהל על ידי הנתבעת היה סניף מוביל. לדבריה, היקף פעילותו של הסניף היה גדול אך בשל מיקומו המוצלח. הרווחים, ככל שהיו, היו תוצאת שמה הטוב של התובעת, חרף הניהול הכושל של הנתבעת.
30. התובעת הכחישה כי הייתה מודעת לסכסוך שבין שותפי הנתבעת או להסכם העברת המניות ביניהם, וטענה כי למדה על כך רק מתוך העיתונות המקומית. היא הכחישה כי ביטול ההסכם עם הנתבעת נעשה שלא בתום לב, ושללה את הטענות בדבר יחס יוצא דופן לנתבעת, כמו גם את הטענה כי היא סירבה להיפגש עם נציגי הנתבעת.
31. בכתב הגנתה לתביעה שכנגד, הוסיפה התובעת טענת קיזוז, שהיא למעשה תוספת לכתב תביעתה המקורי. זאת, בשל הצטברות חובות נוספים של הנתבעת בגין חומרי גלם שסופקו לה והיא לא שילמה עבורם, בסך של 22,664 ₪. נטען גם, כי במהלך התקופה שמהיום בו נקבע על ידי בית המשפט כי הנתבעת תחדל מלפעול תחת שמה של התובעת, הפרה הנתבעת את סעיף אי התחרות שבהסכם הזיכיון. זאת, כאשר היא ביצעה שיווק אגרסיבי בתוך הסניף לכך שבכוונתה להפעיל במקום עסק בשם "וופל פקטורי". עסק זה מופעל על ידי הנתבעת, תוך שימוש בשם דומה לשמה של התובעת, צבעי לוגו דומים ותפריט דומה, וזאת תוך הכפשת התובעת. בשל הפרה זו נטען, הנתבעת חבה לה, בנוסף לכל האמור, סך של 500,000 ₪. נטען גם, כי לגבי תקופה זו שמיום 3.12.12 עד לתום התקופה בה הנתבעת פעלה תחת שמה של התובעת, ביום 3.03.13, נוצר חוב נוסף בגין הספקת חומרי גלם בסך של 19,835 ₪. כתב התביעה המקורי תוקן ברוח זו לאחר שהתיקון אושר על ידי בית המשפט (כב' השופט ארנברג).