48. עוד ציין אושרי, כי יותם ורפי הבטיחו לו כי הנתבעת "תרים" את הסניף ו"כל העיר תגיע אליו", ואולם, לא מיניה ולא מקצתיה. הבעיות רק החמירו, הסניף לא היה נקי, לא טופל נכון, וחלק מהעובדים עזבו עם עזיבתו של ליאור. שוב, הוא ואנשיו נדרשו לסייע כדי לשמור על היציבות של הסניף והמשך פעילותו. הוא שלל את הטענה כי הביקורות שנערכו נועדו "לחפש" את הנתבעת. לדבריו, התובעת מבצעת ביקורות בכל סניפיה. הוא אמנם לא ידע לציין את המועד בו החלו הביקורות בסניף של הנתבעת, אך אישר כי בשלב ההתלמדות לא נערכות ביקורות, והביקורות הראשונות החלו לקראת סוף שנת 2012.
49. אושרי הוסיף, כי המתח מול יותם ורפי כמו גם הפרות ההסכם, החלו כחודשיים לאחר שליאור עזב את הנתבעת. לדבריו, לא הייתה לו כל בעיה עם רפי ויותם, ולכן הוא אפשר להם לעבוד כזכיינים, והוא אף ראה אותם "נלחמים" על הצלחת הסניף. ברם, לאחר מכן, במשך כשנה, כל מה שסוכם ביניהם, לא בוצע.
50. בשלב זה, ציין אושרי, יחסי האמון התערערו. הוא התייחס לפגישה שנערכה בבית מלון, לאחר שהוצא צו המניעה הזמני לבקשת התובעת, ואישר כי הועלתה הצעה לפיה התובעת תרכוש את הסניף, ואולם הוא סרב לכך. זאת, מפני שהוא התמקד במתן זיכיונות, ובשל כך שתפעול בית קפה הוא מלאכה קשה.
51. בעדותו, הוא הציג את דרך התנהלותו מול ספקי הרשת לקבלת מחיר טוב ומוזל. לדבריו, הוא מסכם עם הספקים השונים למכור לזכיינים של התובעת במחירי השוק, ואת ההנחה הניתנת ממחיר זה מקבלת התובעת.
52. אושרי אישר בעדותו, כי לא נמסר לנתבעים נוהל כתוב לניהול הסניף, אך בביקורת שבוצעו, נרשמו הערות ויש לראות בכך סוג של נוהל. הוא ציין כי באותה תקופה, התובעת הייתה בתחילת דרכה, והוא העביר את נהלי העבודה לזכיינים בעל פה.
53. עוד בעדותו של אושרי בבית המשפט, במענה לשאלה, השיב כי הוא תובע את הנתבעים בשל "גניבת עין" שנעשית על ידי הנתבעת מזה מספר שנים, אחרי שהם למדו ממנו את כל הנושא של ניהול בית קפה המתמקד בהגשת וופל בלגי באופנים שונים. כשהופנה לכך, שבלילה של וופל בלגי נמכרה בירושלים בבית קפה "בבט" מזה שנים רבות, הוא לא שלל זאת, אך טען כי את הרעיון הוא ראה בחו"ל בעת טיול שלאחר הצבא.
54. בעדותו הוסיף וציין, כי הלוגו והמותג של התובעת רשומים כסימן רשום, אך התפריטים – לא. הוא הבהיר כי לא ניתן לרשום את המתכון כסימן רשום, היות והוא אינו המצאה שלו. לדבריו, מתכונים מעין אלו נמצאים בכל מקום בעולם, ולכל אחד הייחודיות שלו. המתכונים בהם משתמשת הנתבעת דומים מבחינת הטעמים למתכונים שלה, ומדובר בסוג של "גניבת עין", שכן, הסועדים רואים במנות של הנתבעת כמנות הדומות לאלו של התובעת.