10. לשיקולים אלה ניתן להוסיף כי גם אילו היה המרשם כולל פרטים בדבר סכומו של החיוב המובטח, לא היה בכך כדי למנוע מן החייב לשנות את היקפו או לרשום משכון נוסף בכל עת, גם אם נטל בינתיים הלוואה נוספת ממלווה לא מובטח. ככלל, תוקפו של המשכון יהא מעת רישומו, והוא יגבר על הלוואה מוקדמת יותר, שאינה מובטחת (ראו נינה זלצמן ועופר גרוסקופף מישכון זכויות 298-297 (2005); להלן – זלצמן וגרוסקופף משכון זכויות). ואומנם, ביחס לחיוב עתידי מובטח כבר נכתב כי:
"אדם שלישי חייב לצאת מן ההנחה כאילו כבר נוצר החיוב העתידי. דבר זה נובע מכך שעדיפות המשכון על זכויות אדם שלישי נקבעת על פי מועד יצירת המשכון
--- סוף עמוד 8 ---
ולא על פי מועד היווצרות החיוב שהמשכון בא להבטיח" (ויסמן, בעמ' 49).
על רקע זה, יש הסבורים כי לנושים בלתי מובטחים של החייב, שלהם אין זיקה לנכס, אין כלל אינטרס הסתמכות לגיטימי בעניין הנכס המשועבד (ראו נינה זלצמן ועופר גרוסקופף "משכון זכותו החוזית של רוכש מקרקעין" ספר ויסמן – מחקרי משפט לכבודו של יהושע ויסמן 133, 155 (שלום לרנר ודפנה לוינסון-זמיר עורכים, 2002)). כך, בעניין ע"א 2734/92 איסכור שרותי פלדות בע"מ נ' שלמה נס, פ"ד מו(4) 289 (1992) (להלן – עניין איסכור), שעליו מסתמכים גם זלצמן וגרוסקופף בחיבורם הנ"ל, נקבע כי ההוראות המתנות את תקפותו של שעבוד על נכסי חברה כלפי נושים וכלפי מפרק, ברישום כנדרש, "לא באו דווקא להגן על אותו 'מתעניין' המבקש לברר מה מצבה של החברה" (עניין איסכור, בעמ' 299).
11. הנאמן טוען כי יש ללמוד על קיומה של חובה לרשום את פרטיה של הלוואה ספציפית, שניתנה מתוקף הסכם מסגרת אשראי מובטח, מתוך החובה להודיע לרשם המשכונות על שינוי פרט מפרטי המשכון (תקנה 10(א) לתקנות המשכון). טענה זו אינה מתיישבת עם הוראות הדין, שאינן מציינות כי סכום החוב המובטח הינו אחד הפרטים שיש לרשום במרשם, והיא אף אינה מעשית. המשכון חל על חיובים שייווצרו לפי הסכם מסגרת האשראי, ותוקפו לא הורחב מעבר לכך עקב מתן ההלוואות הספציפיות; משכך, קשה להצביע על "פרט" ששונה בחיוב המובטח המקורי. יתרה מכך, החתימה על הסכם הלוואה ספציפי היא צעד משמעותי לקראת יצירת החיוב בפועל, אך אין היא מבטיחה תמיד את העברת הכספים באופן מיידי, והדבר תלוי בתוכן החוזה. קשה להלום כי במסגרת הודעה על שינוי פרטי המשכון יעדכנו הצדדים להסכם את רשם המשכונות באשר לכל הצעדים שבהם הם נוקטים לקראת יצירתו בפועל של החיוב העתידי. הצעה זו, כאמור, אינה מעשית, באשר גובה האשראי הניתן במסגרת הסכם מסגרת עשוי להשתנות מדי יום ביומו, למשל במסגרת חשבון חוזר דביטורי (חח"ד) או חשבון עובר-ושב. אדרבא, אחד היתרונות המרכזיים באפשרות לרשום משכון בגין חיוב עתידי, חרף אי-הוודאות הגלומה בו, היא בייעול שוק האשראי, כך שלא יהא צורך לרשום משכון חדש בגין סכומי הלוואה הניתנים בגדרי הסכם מסגרת אשראי (ראו ויסמן, בעמ' 52-51).