18. אולם בכך לא סגי.
סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין) קובע:
"הזכות לתרופה בשל עוולה וכן החבות עליה אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין".
ההוראה שבסעיף 22 לפקודת הנזיקין עוסקת בהמחאה של זכות נזיקית בפרק הזמן שבין קרות מעשה העוולה לבין מועד הגשת התביעה או במהלך קיום התביעה קודם למתן פסק הדין. התכלית העומדת בבסיס סעיף 22 לפקודת הנזיקין היא מניעת "סחר" בתביעות נזיקין ובמיוחד כאשר מדובר בתביעות אישיות. שורשיו של הסעיף במשפט המקובל והשיקולים להחלתו הם בעיקרם מוסריים. כך, החשש הוא "ששונאיו האישיים של המזיק, מתחריו הכלכליים או אחרים המעונינים לפגוע בו, ירכשו תביעות נגדו וינהלו אותם על פי שיקולים לא ענייניים" [שלום לרנר המחאת חיובים, 239 (תשס"ב-2002); יצחק אנגלרד, אהרון ברק ומישאל חשין דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 667 (מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת, ג' טדסקי עורך, 1976); ע"א 456/71 פילוסוף נ' מדינת ישראל, פ"ד כה(2) 604, 608 (1971)].
בענייננו, זכות התביעה שהועברה מהחברה לנייר חדרה היא זכות תביעה נזיקית, קרי - תביעת נזקים שנגרמו לחברה בגין אירוע ההצפה. בנסיבות אלה ולאור האמור בסעיף 22 לפקודת הנזיקין, כדי שהעברת זכות התביעה תהא ברת-תוקף, היא צריכה להיעשות "מכוח הדין".
19. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם המחאת זכות התביעה בוצעה מכוח הדין.
לטענת הנתבעות, בין החברה לבין נייר חדרה לא בוצע מיזוג כמשמעותו בפרק הראשון לחלק השמיני של חוק החברות. לפיכך זכות התביעה לא הומחתה לנייר חדרה מכוח הדין. הואיל וזכות התביעה היא זכות לתרופה (פיצויים) מכוח עוולה (רשלנות), הרי שבהתאם לסעיף 22 לפקודת הנזיקין לא ניתן להמחותה לנייר חדרה. דהיינו, עצם העברת הפעילות מהחברה לנייר חדרה, אינה מקנה לנייר חדרה את כוח התביעה כנגד הנתבעות.
מנגד, לטענת נייר חדרה, החברה פורקה מרצון וחוסלה באמצעות מפרק [נספח 8 ל-ת/1]. סעיף 330(4) לפקודת החברות מעניק למפרק סמכויות מבלי שיזדקק לאישורו הפורמלי של בית המשפט. במסגרת הליכי הפירוק מרצון ובחסות המפרק, הועברו פעילותה של החברה וזכויותיה לנייר חדרה. מכאן שיש לראות את הליך רכישת הפעילות של החברה אגב הליך של פירוק מרצון כ"המחאה מכוח הדין".
עוד טענה נייר חדרה כי עסקת רכישת הפעילות אגב הפירוק מרצון היא לגיטימית ומוכרת בפרקטיקה ותוצאותיה המשפטיות זהות להליך מיזוג.
20. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי זכות התביעה הועברה לנייר חדרה מכוח הדין, ואפרט.
הליך של פירוק מרצון הוא הליך חוץ-שיפוטי, רצוני, המאפשר לבעלי המניות לפרק את החברה מבלי להיות כפופים להוראות בית המשפט. יתרונה של דרך זו לפירוק חברה על פני הדרך של פירוק כפוי על ידי בית המשפט נעוץ בפשטות ההליך. כך, אין צורך בפנייה לבית המשפט לצורך התחלת ההליך, אלא די בהחלטות של הגורמים המוסמכים [פירוק חברות, בעמ' 25].
התרשמתי מתוך הראיות שהובאו לפניי כי החברה פורקה מרצון וחוסלה באמצעות מינוי מפרק לחברה [נספחים 9-8 ל-ת/1]. כך, ביום 31.12.2015 התקבלה החלטת "הגורמים המוסמכים", הם בעלי המניות בחברה, לפרק את החברה בפירוק מרצון ולמנות את רו"ח עדי גל למפרקת החברה (להלן – המפרקת) [נספח 8 ל-ת/1].
בדו"ח פירוק הסופי ציינה המפרקת כי נכסי החברה והתחייבויותיה נמכרו לנייר חדרה בהתאם להסכם הרכישה, כדלקמן: