ת"א 39010-09-17 נייר חדרה בע"מ ואח' נ' רשות ניקוז ונחלים שרון ואח'

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ת"א 39010-09-17 נייר חדרה בע"מ ואח' נ' רשות ניקוז ונחלים שרון ואח'

תיק חיצוני:

בפני כבוד השופט אורן שוורץ

תובעת
נייר חדרה בע"מ
ע"י ב"כ עמוס שניצקי, עו"ד מיכל פלדמן ועו"ד דרור פרידנרייך

נגד

נתבעות 1. רשות ניקוז ונחלים שרון
ע"י ב"כ עו"ד חנן דורון
2. משרד החקלאות ופיתוח הכפר-מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד יעל בארי לוזון
3. עיריית חדרה
4. ועדה מקומית לתכנון ובניה חדרה
ע"י ב"כ עו"ד שי כהן ועו"ד אורלי נשיץ וכן עו"ד עזריאל רוטמן
5. ועדה מחוזית לתכנון ובניה חיפה
ע"י ב"כ עו"ד יעל בארי לוזון
6. הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שי כהן ועו"ד אורלי נשיץ וכן עו"ד עזריאל רוטמן

החלטה

הרקע לבקשה והליכים קודמים

1. לפניי בקשה לסילוק על הסף של תביעה בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מאירוע הצפה שהתרחש בתאריכים 08.01.2013 – 09.01.2013.
הנזק בגין אירוע ההצפה נגרם למפעלה של חברה בשם "נייר חדרה – ניירות כתיבה והדפסה בע"מ" (להלן – החברה). מאחר שהחברה נמנתה על קונצרן אוסטרי בשם "מונדי" היא נכללה בכיסוי ביטוחי של מבטחת הקונצרן האוסטרי - Vienna Insurance Group (להלן – VIG). לפיכך, תגמולי הביטוח בגבול הכיסוי הביטוחי שולמו לחברה על ידי VIG.

2. ביום 25.11.2014 הגישה VIG תביעת שיבוב כנגד הנתבעות בתביעה דנן, בגין תגמולי הביטוח ששילמה לחברה וההוצאות בהן נשאה [ת.א. (מחוזי-מר') 53025-11-14 VIG – VIENNA INSURANCE GROUP נ' רשות ניקוז והנחלים שרון]. תביעה זו כללה שלוש עילות: זכות תחלוף (שיבוב) מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981; המחאת זכות התביעה של החברה מכוח כתב קבלה וסילוק; השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.
התביעה סולקה על הסף בהתאם להחלטה מיום 13.10.2015 מאחר שנמצא כי VIG היא מבטח זר שאינו ממלא אחר תנאי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981. לפיכך לא היה בידי VIG זכות תחלוף ביטוח כקבוע בסעיף 62 בחוק חוזה הביטוח. עוד נמצא כי זכות התביעה של החברה אינה ניתנת להמחאה לטובת VIG וכי אין בחוק עשיית עושר ולא במשפט כדי לרכך תוצאה זו [ראו: ת.א. (מחוזי-מר') 53025-11-14 VIG – VIENNA INSURANCE GROUP נ' רשות ניקוז והנחלים שרון (פורסם בנבו, 13.10.2015) (להלן – ההחלטה)] [במאמר מוסגר: ההחלטה היא בגדר "פסק דין" מאחר שהביאה לסיום ההליך].
ערעור שהוגש על ידי VIG נדחה בפסק דין של בית המשפט העליון [ע"א 8044/15 VIG VIENNA INSURANCE GROUP נ' רשות ניקוז והנחלים שרון (פורסם בנבו, 23.01.2017)].

3. בהמשך להליכים דשם הוגשה התביעה דנן על ידי נייר חדרה בע"מ (להלן – נייר חדרה).
ברם, הנתבעות עתרו לסילוקה על הסף של התביעה מאחר שהחברה ונייר חדרה הן תאגידים שונים ובעלות אישיות משפטית נפרדת. הנזקים שנתבעים בגדר התביעה דנן לא נגרמו לנייר חדרה, אלא לחברה. לפיכך, אליבא הנתבעות, אין בידי נייר חדרה עילת תביעה כנגד הנתבעות.
במענה לטענות אלה השיבה נייר חדרה, שהתביעה הוגשה מטעמה מאחר שהיא רכשה את כלל פעילותה ונכסיה של החברה. כך, ביום 20.12.2012, טרם קרות אירוע ההצפה, רכשה נייר חדרה את מניות החברה והחזיקה ב – 100% מהון המניות. בהמשך, לנוכח הליכי רה-ארגון הוחלט כי החברה תמוזג דה-פאקטו אל חברת האם (נייר חדרה). בשלב ראשון נרכשו מלוא הזכויות והנכסים של החברה על ידי נייר חדרה. בשלב שני, פורקה החברה בהליך של פירוק מרצון ופעילותה באה לידי סיום. לשיטתה של נייר חדרה, הסכם רכישת הפעילות אגב הפירוק מרצון של החברה מהווה "המחאת זכות מכוח הדין" מכוח סעיף 330(4) לפקודת החברות, התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות). יתר על כן, בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) ניתן לבצע הרמת מסך לטובת בעלי המניות של החברה, שהם למעשה בעלי המניות של נייר חדרה. כך או כך, זכות התביעה בגין אירוע ההצפה עברה לידי נייר חדרה והיא זו שרשאית לממשה כנגד הנתבעות.

4. בהתחשב במהות טענות הנתבעות הוריתי על פיצול הדיון בתביעה, כך שבראש ובראשונה תתברר שאלת העברת זכות התביעה מהחברה אל נייר חדרה. על מנת לברר טענות אלה לגופן מהפן העובדתי, אפשרתי לצדדים להגיש ראיות באשר לטענותיה של נייר חדרה הנוגעות לזכותה לתבוע את נזקי ההצפה, בעיקר בנושאים הבאים: הרמת מסך לטובת בעלי המניות של החברה; קיומה של המחאת זכות מכוח הדין לנייר חדרה; קיומו של מיזוג דה-פאקטו. בדיון שנערך לפניי העידו מטעם נייר חדרה: עו"ד ענת רוטשילד (יועצת משפטית של נייר חדרה); רו"ח אלינור עמיר (חשבת בנייר חדרה).
הנתבעות בחרו שלא להגיש ראיות והסתמכו על טענותיהן כפי שעלו בבקשה לסילוק על הסף. העדוֹֹת נחקרו על ידי הנתבעות. לאחר חקירת העדוֹת והגשת סיכום טענות הצדדים, בשלה העת להכריע בבקשה.

דיון והכרעה

5. עיקר המחלוקת יסודה בשאלה האם נייר חדרה רכשה את זכות התביעה של החברה, ואם כן - האם יש בכך לגרום להעברת זכות התביעה בנזיקין בגין אירוע ההצפה. בראש ובראשונה נידרש לעסקה מכוחה רכשה נייר חדרה את נכסיה, זכויותיה וחובותיה של החברה.
מטעמה של נייר חדרה העידה לפניי עו"ד ענת רוטשילד, אשר שימשה כדירקטורית בחברה ויועצת משפטית בנייר חדרה משנת 2015 (להלן – עו"ד רוטשילד). עוד העידה לפניי רו"ח אלינור עמיר, אשר עבדה כחשבת בחברה ומשנת 2016 עובדת כחשבת בנייר חדרה (להלן – רו"ח עמיר).
עו"ד רוטשילד ורו"ח עמיר הסבירו כי נייר חדרה היא חברה ציבורית שעוסקת במישרין או באמצעות חברות בנות, בין היתר, בייצור ושיווק ניירות כתיבה והדפסה ובשיווק צרכי משרד. ביום 20.12.2012, עובר לאירוע ההצפה, השלימה נייר חדרה את רכישת המניות של החברה והחזיקה במאה אחוז ממניותיה [סעיפים 5-4 ל-ת/1; סעיפים 3-2 ל-ת/2; נספחים 3-1 ל-ת/1].

6. ביום 21.12.2015 רכשה נייר חדרה את פעילות החברה על כלל נכסיה, לרבות כל זכות שקשורה בנכסים (להלן – הסכם הרכישה). באופן זה רכשה נייר חדרה את זכות התביעה דנן מהחברה. עו"ד רוטשילד ורו"ח עמיר הסבירו כי הרכישה בוצעה במסגרת הליכי התייעלות, רה-ארגון בנייר חדרה ואגב פירוק מרצון של החברה שהוחזקה אז בבעלות ובשליטה מלאה של נייר חדרה. לשיטתן, פעילותה העסקית של החברה לא חוסלה או הופסקה בעקבות הסכם הרכישה, אלא מוזגה לתוך נייר חדרה [סעיפים 8-6 ל-ת/1; סעיפים 6-5 ל-ת/2]. לאחר השלמת עסקת הרכישה פורקה החברה מרצון. הליך הפירוק מרצון שבוצע על ידי המפרקת רו"ח עדי גל, הסתיים בחודש אוגוסט בשנת 2016 [סעיף 17 ל-ת/1].

7. לטענת הנתבעות, אין בהסכם הרכישה סעיף אשר מורה על המחאת זכות התביעה מהחברה לנייר חדרה. הניסיון לטשטש את גבולות האישיות המשפטית בין החברה לבין נייר חדרה הוא חסר בסיס. כפי שעולה מהוראות הסכם הרכישה, לכל אחת מהחברות הייתה פעילות עצמאית ונפרדת. כנגד מכירת הפעילות של החברה לנייר חדרה ניתנה תמורה, נערכה הערכת שווי לפעילות והנכסים של החברה ולא היה כל טשטוש או ערבוב נכסים. העובדה שנייר חדרה היא חברת האם אינה מאיינת את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

8. מנגד, לטענת עו"ד רוטשילד זכות התביעה דנן עברה מהחברה לנייר חדרה במסגרת הסכם הרכישה [פר' עמ' 19, ש' 5]. לדבריה: "כל הזכויות שעמדו לחברת הבת עומדות היום לחברת האם, כך אנחנו מתייחסים לכל רה-ארגון שמתבצע בחברה, בדיוק כמו שמחר אני אתבע על ידי ספק שייתבע על ידי חברת הבת אני אנהל את התביעה בתור נייר חדרה. זאת הפרשנות שלנו של הדברים" [פר' עמ' 21, ש' 9-7].
בהמשך, כשנשאלה עו"ד רוטשילד "האם במה שהועבר [לנייר חדרה – א.ש.] הייתה כלולה התביעה?", השיבה: "היו כלולות כל התביעות וכל החובות וכל הפעילות, הכל, לרבות התביעה" [פר' עמ' 22, ש' 25]. וכן: "אין התייחסות ספציפית, אני אומרת כל התביעות לרבות כל התביעות, זו גם התביעה הזו. אני לא מכירה כל החרגה שאמרנו כל התביעות למעט התביעה הזו. כל הזכויות וכל החובות לרבות כל התביעות שזה כולל את התביעה הזו" [פר' עמ' 22, ש' 29-27].

9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי במוצגים, אני קובע כי זכות התביעה הועברה מהחברה לנייר חדרה במסגרת הסכם הרכישה. העברה זו עולה מתוך נוסח הסכם הרכישה אשר זו לשונו:

"[...]

"הנכסים המועברים" – כלל נכסיה של המוכרת כפי שיהיו במועד השלמת העסקה, לרבות כל ידע, מוניטין, זיכיון, החזקות בחברות בנות או כל זכות אחרת הקשורה בנכסים;

[...]

"הפעילות המועברת" – כלל הנכסים המועברים וההתחייבויות המועברות וכל הקשור בהם, כפי שיהיו במועד השלמת העסקה; יובהר כי הפעילות המועברת מהווה את כל פעילות המוכרת, למעט בקשר עם הלוואות הבעלים.

[...]

2.1.1 ... המוכרת תמכור ותעביר לרוכשת והרוכשת תרכוש ותקבל מאת המוכרת את כל הנכסים המועברים, כפי שהם באותו מועד, מבלי שתהיה לצדדים כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה בנוגע לנכסים המועברים, לרבות ביחס לשוויים ...

[...]

2.1.3. ממועד השלמת העסקה ואילך, הרוכשת בלבד תנהל את הפעילות המועברת, ותהא זכאית לכל התקבולים והזכויות הקשורים, במישרין ו/או בעקיפין, בפעילות המועברת וחייבת בכל החיובים הקשורים, במישרין ו/או בעקיפין, בפעילות המועברת בגין התקופה שממועד השלמת העסקה ואילך"

[נספח 4 ל-ת/1]

10. עו"ד רוטשילד הסבירה כי הדרך שבה בחרו החברה ונייר חדרה להגדיר את העברת הפעילות בהסכם הרכישה היא "כלל הנכסים" והזכויות שקשורות אליהם. באופן זה, הסכם הרכישה נעדר התייחסות ספציפית לתביעה מהותית כזו או אחרת [פר' עמ' 23, ש' 29-27]. וכך הסבירה עו"ד רוטשילד את הדברים מנקודת ראותה כמי שהייתה מעורבת בניסוח הסכם הרכישה:

"אין התייחסות ספציפית בהסכם [לגבי העברת זכות התביעה דנן – א.ש.]. אם קראת את ההסכם הוא נעשה ברזולוציה מאוד גבוהה מהטעמים שאנחנו מדברים על הסכם שנעשה בתוך הקבוצה. חברת הבת הוחזקה ב-100% על ידי נייר חדרה ... אין בהסכם רכישת הפעילות נספח של כלל הפעילויות והתביעות, לא בדרך הזאת אנחנו לפחות עושים עסקאות בתוך הבית. יש מגוון מאוד רחב בגדול של פעילויות וזכויות וחובות שלא נכללות פה, אני יכולה להגיד לך מה קורה בפועל, מה קרה ביום לפני העברת הפעילות ואחרי. נייר חדרה לקחה על עצמה וזה לא מקרה ייחודי, חברת הבת שאנחנו נכנסים בנעליה ולוקחים את כלל הפעילות. אם מחר מגיעה תביעה נגד חברת הבת נייר חדרה לא אומרת אין יריבות."

[פר' עמ' 22, ש' 36-35, עמ' 23, ש' 8-1]

ועוד הדגישה עו"ד רוטשילד:

"... הדרך שבה בחרנו להגדיר אותו בהסכם היא כלל הזכויות, אין התייחסות לאף תביעה מהותית אחרת ואין התייחסות על שומות פתוחות במאות מיליונים גם."

[פר' עמ' 23, ש' 29-27]

עדות זו של עו"ד רוטשילד, אשר לא נסתרה, משקפת את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה ואת הנסיבות שאפפו את כריתתו – עריכת חוזה קצר שנערך בין צדדים קרובים: בעלת השליטה והנשלטת, שתכליתו – העברת כלל הנכסים והזכויות של החברה אל נייר חדרה במסגרת הליכי רה-ארגון של הקבוצה [סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; ע"א 4628/93‏ מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ''ד מט(2) 265, 283 (1995); רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, חוות דעתו של השופט (כתוארו דאז) ס' ג'ובראן (פורסם בנבו, 26.02.2012); ע"א 516/12 לופטהנזה נתיבי אוויר גרמניים נ' התאחדות סוכני נסיעות תיירות בישראל, פסקה כ"ח בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 13.04.2014); ע"א 643/14 מנהל העזבון יחזקאל שבו נ' ג'ראיסי, פסקה 9 בפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) א' חיות (פורסם בנבו, 27.05.2015); ע"א 87/15 נורדן נ' גרינברג, פסקה 12 בפסק דינה של השופטת ע' ברון (פורסם בנבו, 16.10.2017)].

11. זאת ועוד: הסכם הרכישה נוסח באופן כללי ככזה שמעביר את כלל הנכסים והזכויות הקשורות בהם מהחברה אל נייר חדרה. עיקרון מרכזי בפרשנות חוזה מסחרי הוא שתכליתו מכוונת להשגת תוצאות סבירות והגיוניות. חוזה מסחרי לא נועד להטיל על הצדדים חיובים בלתי סבירים. עמדו על הדברים המלומדים גבריאלה שלו ואפי צמח בספרם דיני חוזים 513 (מהדורה רביעית, 2019), בהתייחסם לפרשנות התכלית האובייקטיבית בחוזה מסחרי:

"...כאשר מדובר בחוזה מסחרי, תכליתו האובייקטיבית תהא אותה תכלית מסחרית המגשימה את ההיגיון הכלכלי שביסודו. חוזה מסחרי נועד, מעצם טיבו, להגשים מטרה מסחרית-כלכלית. לפיכך, פרשנותו האובייקטיבית של חוזה כזה מכוונת להגשים את התכלית הנותנת ביטוי ל"קומון סנס" העסקי. "קומון סנס" עסקי משמעו היגיון, סבירות יעילות כלכלית–מסחרית. בפירוש חוזה מסחרי תשקף התכלית האובייקטיבית "שכל ישר של אנשי עסק סבירים והגונים". "

בית המשפט העליון שנה עיקרון פרשני זה בפסיקותיו. יפים בעניין זה דבריו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס בע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר, פ"ד נו(5) 799, 811 (2002)‏‏:

"...לפנינו הסכם מסחרי אשר כלים חשובים בפרשנותו הם התכלית המסחרית וההיגיון העסקי. בחינתם של אלה יוצאת מן ההנחה שהתנהגותם של הצדדים למשא ומתן שהבשיל להסכם הינה התנהגות רציונלית. משמע, נקודת המוצא היא שכל צד לעיסקה מסחרית מעוניין למקסם את רווחתו, וכי הוא לא ייטול חלק בעיסקה אם הוא צופה שרווחתו תקטן...".

[כן ראו: ע"א 2381/06 אי.אס.אי ייעוץ והכוונה בע"מ נ' מכללת פתח תקווה בע"מ, פסקה 29 בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) ח' מלצר (פורסם בנבו, 12.07.2010)‏‏; ע"א 8427/12 יעקבסון נ' ויגדור, פסקה 15 בפסק דינו של השופט צ' זילברטל (פורסם בנבו, 22.12.2014)‏‏]

12. חזקה על החברה ועל נייר חדרה כי ערכו את הסכם הרכישה לאחר ששקלו ובדקו היטב את התנאים המסחריים והמשפטיים, השלכותיהם וכדאיותם הכלכלית. ניסוח כללי של הסכם הרכישה לפיו כלל הזכויות והחובות יועברו מהחברה לנייר חדרה מתיישב עם ההיגיון העסקי העומד מאחורי הרכישה – ביצוע רה-ארגון בקבוצה תוך מִקסום רווחתם של הצדדים.
יתר על כן, הסכם הרכישה אינו עומד בחלל ריק, אלא שהוא חלק מתהלך של פירוק מרצון עליו החליטו בעלי המניות בחברה. כפי שציינה המלומדת ציפורה כהן בספרה על פירוק חברות, במרבית המקרים נובעת ההחלטה של פירוק מרצון של חברה בעלת יכולת פירעון מכוונתם של בעלי המניות להפיק רווח כספי מהפירוק או לכל הפחות להפחית הפסדים צפויים [צפורה כהן פירוק חברות כרך א 30 (מהדורה שניה, 2016) (להלן – פירוק חברות)].
פרשנותן של הנתבעות אינן מתישבת עם תכליות אלה, שכן מקופלת בה תוצאה אבסורדית וחסרת הגיון כלכלי והיא – שזכות תביעה בגין נזק של מיליונים התפוגגה.
ודוקו - הסכם הרכישה נערך לאחר מועד ההחלטה בעניין הבקשה לסילוק על הסף. על פי ההחלטה, זכות השיבוב לא עברה אל VIG [סעיף 50 בהחלטה] . התוצאה האופרטיבית של ההחלטה בעניין סילוקה על הסף של התביעה היא מתן כוח התביעה לחברה כנגד הנתבעות.