17. כמו כן, טוען התובע שהנתבעים פנו לצורך קבלת ייעוץ משפטי בסוגיית הערעורים אל עורך דין שאינו מומחה בתחום של דיני הקניין הרוחני, ואותו עורך דין טעה טעות חמורה כשקבע שנכון יהיה לערער רק על פסק הדין בתביעת גלסופט ולא שני פסקי הדין הנוספים.
18. התובע התייחס לכך שבית משפט זה אינו מוסמך לדון כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, אולם לטענתו אין הוא מבקש זאת אלא מבקש מבית המשפט לקבוע רק שהנתבעת הובילה לאובדן סיכוייו לזכות בערעור בשל התנהגותם הרשלנית וכי די באובדן הסיכוי לזכות כדי להקנות לו זכות לפיצוי.
19. הנתבעים מנגד טענו כי ההסכם בין הצדדים לא כלל הליכי ערעור אלא רק הליכים בערכאה ראשונה. הנתבעים הזכירו כי התובע התייחס לכך רק בכתב התביעה המתוקן ולא במקורי.
20. לטענת הנתבעים לא קיימת בחוזה בין הצדדים הוראה המחייבת אותם להגיש ערעור, מה גם שלצורך קבלת ההחלטה על הגשת ערעור קיימים משתנים רבים שאינם ידועים לבעלי דין קודם למתן פסק הדין כך שאין הם יכולים להתחייב על הגשת ערעור מראש. לטענת הנתבעים, התובע לא הצליח להוכיח קיומו של חוזה הכולל התחייבות להגשת ערעור ועל כן ולאחר שהודיעו לו כי בכוונתם להגיש ערעור רק על פסק הדין בתביעת גלסופט ולא על שני פסקי הדין בתביעות הנוספות יש לדחות את טענתו בדבר הפרת הוראותיו.
21. הנתבעים ציינו כי בעצם העובדה שהתובע סרב להצטרף אל הנתבעת 1 בערעור על פסק הדין בתביעת גלסופט יש כדי להוכיח כי החוזה ביניהם לא חייב שיתוף פעולה גם בשלב הערעור.
22. עוד טענו הנתבעים כי הנתבעת 1 היא בעלת הדין היחידה בהליכים נגד המפרים ועל כן היא לבדה מסכנת את שמה הטוב במקרה שינתן פסק דין נגדה והיא הגורם העיקרי המסכן את כספו ולפיכך בידה זכות ההחלטה הבלעדית אם יוגש ערעור אם לאו.
23. הנתבעים בקשו לדחות את טענת התובע שקיימת שותפות בין הצדדים וטענו כי לכל היותר התקיימה עסקה משותפת המקימה חובות וזכויות אך ורק על פי הקבוע בחוזה בין הצדדים.
24. באשר לטענת הרשלנות טענו הנתבעים שהעדר קיומה של חובה חוזית, ביחס לערכאת ערעור, לא יכולה להקים את עוולת הרשלנות הנטענת על ידי התובע, מה גם שהתובע לא הוכיח את סיכויי הערעור כך שלא יכולה להתקבל טענת הרשלנות באי הגשתו.
25. לטענת הנתבעים, על מנת לזכות בתביעתו על התובע להוכיח שסיכויי הזכיה בערעורים היו מעל 50%, טענה שלא ניתן להוכיחה אלא אם מבקש התובע שבית משפט זה ישב כערכאת