98. בנוסף, כאשר עומתה הגב' איזנברוך עם סיכום השירות המטאורולוגי (נספח לחוות דעתו של ד"ר וולפסון) שם צוין כי אירוע בסדר גודל כדוגמת האירוע של 4-10 בינואר 2013 מתקבל בממוצע אחת ל – 10-15 שנים, וכאשר עומתה עם ההפרש בין מסקנות השירות המטאורולוגי לבין מסקנותיה שלה, היה בפיה של גב' איזנברוך הסבר מניח דעת למדי, ולפיו השירות המטאורולוגי הוציא את הסקירה רק ביחס לחודש ינואר בעוד שהיא התייחסה לחודשים נוספים בעונת הגשם, באופן שמלמד שאירוע גשם מסוג זה חוזר על עצמו כאשר נקודת הייחוס היא עונת גשם בכללותה (עמ' 45 שורות 26-22; עמ' 46 שורות 6-1; 22-18 לפרוטוקול).
99. גב' איזנברוך גם ציינה בחוות דעתה כי ניתן לצפות ולהיערך לכמות משקעים עתידית בטווח זמנים של בין ארבעה ימים לשבוע וספציפית ביחס לחודש ינואר 2013 כל כלי התקשורת התריעו מפני כמויות משקעים גבוהות. עוד היא מציינת כי לנוכח ההתחממות הגלובלית בשנים האחרונות, הסבירות לאירועים חריגים של כמויות גשם גדולות תוך פרקי זמן קצרים היא גבוהה יותר ולכן יש לצפות ולהתכונן לטווח רחב יותר של אפשרויות. לטענתה – אירוע הגשם שהתרחש בנתניה בחודש ינואר 2013 יכול להתרחש בממוצע אחת לשלוש-ארבע שנים.
100. בנוסף, הגב' איזנברוך גם העידה מידיעה אישית – בכובעה כעובדת בכלי התקשורת – כי בחודש ינואר 2013 כלי התקשורת הודיעו והתריעו על מזג האוויר הסוער (עמ' 43-42 לפרוטוקול).
101. זה המקום לשוב ולהפנות לפסק הדין בעניין עיריית חיפה לעיל. בית המשפט המחוזי דחה שם את טענת המדינה כי מדובר באסון טבע שלא ניתן היה לצפותו, וזאת על אף שכמות הגשמים החריגה בחורף תשנ"ב הוכרזה כאסון טבע על ידי הממשלה בהתאם לחוק פיצוי נפגעי אסון טבע, ועל אף שקיבל את חוות דעתו של גאוגרף מומחה לגיאומורפולוגיה ולמורפולוגית נהרות, שהוגשה על ידי חברות הביטוח, לפיה עוצמת הספיקה של מי הגשמים שנמדדה באירוע הייתה אחת לשלושים שנה. בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי לעניין זה וקבע בפס' 36 לפסק הדין כי:
"אין לקבל את טענת המדינה כי בשל היקפם החריג של גשמי חורף תשנ"ב אין מקום לייחס לה יכולת או חובה לצפות מראש את הפגיעה העלולה להיגרם בגינם... בית המשפט קיבל אפוא את הגישה העקרונית לפיה ירדו בחורף תשנ"ב כמויות גשמים נדירות בריכוז רב על פני תקופת זמן קצרה, אשר ייתכן שיצרו ספיקות שיא העולות מבחינת תדירותן על 1:30. ... קביעותיו אלה של בית המשפט מקובלות עלי. הן תואמות את ההלכה שנפסקה בבית משפט זה מפי הנשיא ברק ולפיה 'רמת הזהירות מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע, אלא גם כלפי סיכון בלתי ידוע, אשר קיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות' (ראו דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן כיורש על פי צוואה של המנוח ד"ר אברהם כחולי, פ"ד מז(5) 31, 85). הסתברות סבירה כזו קיימת במקרה שבפנינו וכתוצאה מכך אין הוא בא בגדר החריג לאשם הקבוע בסעיף 64 (1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינו נזק הנגרם 'על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה'".