14. לטענת התובעות בכל עשר התביעות המאוחדות, מאחר שהנתבעות או מי מהן היו בעלות השליטה בתכנון, בתחזוקה ובתפעול של מערכות הניקוז/התיעול/הביוב – לפי העניין, התקיימו התנאים להיפוך נטל הראיה מכוח סעיפים 41 ו – 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין"). לחלופין נטען, כי מערכות הניקוז/התיעול/הביוב לא התאימו לקליטת מי גשמים או ביוב, לא היו תקינות ולא פעלו כראוי והנתבעות התרשלו בטיפול בהן.
15. עוד טענו התובעות כי אירועי ההצפה נגרמו בשל רשלנותן של הנתבעות, בכך שלא נהגו כפי שרשויות זהירות וסבירות היו צריכות לנהוג בכל הנוגע לתכנון מערכות הניקוז/התיעול והביוב בתחומי אחריותן, לתחזוקתן השוטפת ולבדיקתן העתית וכי היה עליהן לצפות את הנזקים שנגרמו ולמונעם, בין היתר לנוכח אירועי הצפה קודמים בעיר. הנתבעות כשלו בכך שלא עשו כן. עוד נטען כי עיריית נתניה כשלה בכך שלא נערכה לחורף ובכלל זה לא מנעה סכנת הצפות באמצעות פינוי פסולת וגזם מפתחי הניקוז לפני ירידת הגשמים ובכך שלא הזהירה את משתמשי הדרכים בתחומיה בדבר האפשרות להצפה.
16. עוד טענו התובעות כי הנתבעות הפרו חובות חקוקות המוטלות עליהן בדברי חקיקה שונים ואשר תכליתם הגנה על תושבי נתניה ובתוכם מבוטחי התובעות, ואשר הפרתן הביאה לגרימת הנזק מהסוג אליו התכוונו אותם חיקוקים.
17. בסיכומיהן ציינו התובעות כי הגשמים בתאריכים מושאי התביעות דנן לא היו נדירים אלא להיפך, מדובר באירועי גשם החוזרים על עצמם ואשר ניתן וצריך היה לצפותם. לטענתן, עיריית נתניה טוענת בהליכים המתנהלים כנגדה ל"גשם חריג" אולם כמעט כל חורף מתרחשים אירועי הצפות בעיר נתניה כאשר העירייה יושבת בחוסר מעש ולא עושה דבר. כמו כן, חלק מאירועי ההצפה מושא התביעות דנן אירעו ביום 6.1.13 כך שטענת הנתבעות לגשם המצטבר על פני מספר ימים ממילא אינה רלוונטית ביחס אליהם.
18. מוסיפות וטוענות התובעות כי על תכיפות אירועי ההצפה בעיר ועל הצפיות להתרחשותם ניתן ללמוד גם מהפסיקה הענפה אליה הן מפנות, ולשיטתן יש לדחות את טענות הנתבעות למעשה בית דין ביחס לתביעות שהוגשו נגדה וסולקו, שכן עסקינן לכל היותר בהשתק פלוגתא משום שאין מדובר באותם צדדים או באותו אירוע ובכל מקרה טענה זו מהווה חרב פיפיות כלפי הנתבעות שכן בחלק לא מבוטל מפסקי הדין מתקיים השתק פלוגתא כלפי הנתבעות ביחס לאי-חריגות הגשם ולאי תחזוקה של מערכת הניקוז והביוב.
19. התובעות מוסיפות וטוענת כי התיאוריה שמבקשות הנתבעות לאמץ, לפיה מקור ההצפה ברוב הצורן הוא קיומו של שקע אבסולוטי באזור, כך שכמות המים המצטברת שם לא מספיקה להתנקז לנחל אילנות ויש להגדיל את הנחל – מהווה הרחבת חזית אסורה, ומכל מקום משלא פתחו הנתבעות חזית כלפי רשות הניקוז האחראית על ניקוז הנחלים בישראל –אין להישמע לטענה זו.