209. בהתאם, משהוכחו אירועי ההצפה ובהינתן חוות דעת המומחים מטעם התובעות- עלה בידי התובעות לעמוד בנטל להוכיח כי הנתבעות התרשלו בתכנון מערכות הניקוז והביוב בתחומיהן ובתחזוקתן השוטפת במסגרת היערכות לחורף בכלל ולאירועי הגשם מושא דיוננו בפרט. כעת נשאלת השאלה האם עלה בידי התובעות להוכיח את הנזקים שנגרמו להן ואת הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעות לבין נזקיהן.
210. לבחינה זו אתפנה להלן.
ד. תביעת כלל מבנים (ת.א. 41110-07-15)
211. כאמור, תביעת כלל מבנים מתייחסת לנזקים שנגרמו לרכוש המבוטח ברחוב הצורן, ברחוב וולפסון וברחוב הנוטע בעיר. להלן אתייחס לנסיבותיהם הייחודיות של אירועי ההצפה והנזקים בכל אחד מהרחובות מושא תביעה זו.
ד.1. נזקי ההצפה ברחוב הצורן
212. שניים מנכסי המבוטחים מושא תביעה זו מצויים ברחוב הצורן בנתניה וניזוקו באירוע הצפה מיום 6.1.13: האחד נכס שבוטח על ידי מ.ב.ל מרכז הבאולינג הלאומי בע"מ (להלן – "מרכז הבאולינג"), והשני נכס שבוטח על ידי עם רם פיתוח דרום נתניה בע"מ (להלן – "עם רם").
ד.1.1. טענות הצדדים
213. לטענת התובעת בסיכומיה, אירוע ההצפה של הנכסים המבוטחים המצויים ברחוב הצורן אירע כתוצאה מכך שמי גשמים התערבבו עם מי ביוב, הציפו את תחנת השאיבה, ומשם חדרו דרך קו הסניקה העירוני המצוי מתחת לתחנת השאיבה לעבר מגרש הצורן 2, לכיוון החניון, בחיבור תת קרקעי שלא היה ידוע למבוטחות התובעת קודם לכן.
214. לטענתה המתחם קיבל טופס 4 מעיריית נתניה כדת וכדין ולו רצו הנתבעות לתקוף את ההיתר שניתן למתחם – יכלו להגיש מסמכים סותרים ולא עשו זאת. עוד מוסיפה התובעת כי טענות הנתבעת ביחס לליקוי לכאורה בנכס מתחם הצורן ראויה להידחות מפאת הרחבת חזית לה התנגדה התובעת בזמן אמת.
215. התובעת מוסיפה וטוענת כי הוכח בנסיבות שמי גשמים חדרו למתקן שאיבת מי ביוב (בפרט מקום שהנתבעת 2 לא הביאה איש מטעמה למתן עדות באופן הפועל לחובתה) ומדובר בהפרת חובות חקוקות, כאשר הנתבעות לא רק שאפשרו חדירת מי גשמים למתקן מי שופכין אלא שלא דאגו לניקוז מי הגשם באופן שלא יפגע במתחם קריית צורן.
216. התובעת טענה כמובן להיפוך נטל הראיה ולרשלנות מצד הנתבעות, תוך שהותירה את שאלת חלוקת האחריות בין העירייה לתאגיד המים העירוני לשיקול דעת בית המשפט.
217. לעניין הבניין ברחוב הצורן טענו הנתבעות כי מדובר בבניין בבעלות פרטית ולנתבעות אין כל נגיעה אליו. בנוסף טענו הנתבעות כי מעצם קרות מקרי ההצפה עולה כי מבוטחי התובעת לא פעלו כפי חובתם הקבועה בתקנות 5.34 - 5.35 לתקנות התכנון והבניה (היתר, תנאים ואגרות) התש"ל – 1970 (להלן – "תקנות התכנון והבניה") לפיהן כל המבנים מושאי התביעה היו צריכים להיות אטומים כך שמי גשם לא יחדרו לתוכם, ועל בעלי המבנים היה להתקין במרתפים משאבות אוטומטיות לפינוי המים במקרים של הצפה – דבר שלא נעשה.