218. עוד נטען כי חיבור הבניין למערכת הניקוז לא היה מצויד ב"שסתום אל חוזר" כפי שמחייבות התקנות – דבר שהיה מונע את חזרת המים ממערכת הניקוז העירונית שהתמלאה בשל הצפת "נחל אילנות".
219. לטענת הנתבעות, כשלים אלו בהתנהלות מבוטחי התובעת הם "הסיבה בלעדיה אין" שגרמה להצפת החניון והמרתף ברחוב הצורן ועל כן דין תביעה זו להידחות.
ד.2.1. נסיבות ההצפה
220. מטעם עם רם ומרכז הבאולינג העידו מר עמית נוימן ומר ציון אפרתי, בהתאמה.
221. אציין כבר עתה כי עדויותיהם של השניים היו עקביות ומהימנות, חיזקו זו את זו ולא נסדקו בחקירה הנגדית.
222. מר עמית נוימן, מנהל חברת האחזקה של מתחם קריית הצורן שברחוב הצורן 2-4, ציין כי למד על אירוע ההצפה ממראה עיניו, היה נוכח במתחם והבחין בכמויות גדולות מאוד של מים מלוכלכים מבוץ כפי הנראה, אשר חדרו לחניון דרך פתחי הניקוז בכניסה לחניון והציפו אותו עד לגובה של כמטר (ס' 7; 11 לתצהירו).
223. לטענתו, ביום ההצפה פרץ זרם מים חזק מאוד מכיוון בריכת חנון – תחנת שאיבה ופנוי מי דלוחין של תאגיד מי נתניה – הנמצאת בצד השני של החומה המקיפה את מתחם צורן, אל עבר פתחי הניקוז בכניסה לחניון והציף החניון עד לגובה של כמטר (ס' 14-12 לתצהירו).
224. בחקירתו הנגדית ציין מר נוימן כי "המים ירדו מהכיכר לכיוון החומה לכיוון כל רחוב המחשב עד תחנת הזה, היה מלא מים." (עמ' 267 שורות 24-22 לפרוטוקול), ובהמשך הוסיף כי: "אני ראיתי זרם מים שפורץ מתחנת השאיבה שנמצאת בצד הצפון מזרחי של המתחם, כן? ועד הכיכר שנמצאת בצד הצפון מערבי של המתחם. כל זה היה זרם מים שפרץ משני הצדדים והתנקז עד אליי מעבר לחומה והגיע לחניון." (עמ' 268 שורות 11-8 לפרוטוקול).
225. עוד טען מר נוימן בתצהירו כי התברר לו שהתרחשה תקלה בתחנת השאיבה וכתוצאה ממי הגשמים הוצפה תחנת השאיבה, מים עלו על גדותיהם וכתוצאה מכך חדרו לחניון דרך חיבור תת קרקעי שקיים בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון – חיבור שלא היה ידוע עליו למבוטחים ושהתבצע על ידי תחנת השאיבה. כשעתיים לאחר האירוע תוקנה כפי הנראה התקלה בתחנת השאיבה שכן המים מהחניון נשאבו חזרה לקו הסניקה העירוני (עמ' 16-15 לתצהירו). לטענתו- משאבות העירייה האמורות לשאוב את מי הגשמים באזור לא עבדו במועד ההצפה ולכן המים לא נוקזו והציפו את המקום. מעבר לכך הגיעו מי גשמים רבים מרחוב צורן והציפו את תחנת השאיבה (ס' 17 לתצהיר).