248. מר ארבל גם לא התמודד עם תשובתו של מהנדס מי נתניה לשאלון שהופנה אליו (ת/4) לפיה נכנסה ספיקת גבוהה משמעותית מהרגיל לתחנת ברכת חנון, וגם לא ידע לספק הסבר לסימון על גבי תשריט תחנת השאיבה ממנו ניתן ללמוד לכאורה על החיבור בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון.
249. גם טענתו של מר ארבל לפיה אין כל חיבור או עירוב בין מערכת הניקוז למערכת הביוב – לא הוכחה.
250. אם אנסה לזקק אפוא מכל העדויות וחוות הדעת את נסיבות אירוע ההצפה שהוכחו בפניי אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח שמי גשמים הציפו את תחנת השאיבה שאמורה לשאוב רק מי ביוב, ומשם חדרו המים מתחת לחומה המפרידה בין תחנת השאיבה למתחם קריית הצורן אל מגרש הצורן 2 לכיוון החניון, כמו גם דרך קו הסניקה העירוני המצוי מתחת לתחנת השאיבה אל עבר מגרש הצורן 2 לכיוון החניון. כתוצאה מאותה הצפה זרמו המים ופרצו מהקולטנים בחניון. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח תקלה ספציפית בתחנת השאיבה, אך בשים לב לתשובת מהנדס מי נתניה עלה בידיה להוכיח כי נכנסה לתחנת השאיבה ספיקה גבוהה משמעותית מהרגיל, וכי היה חיבור בין מערכת הניקוז למערכת הביוב העירונית.
ד.3.1. אחריות הנתבעות ושאלת אשמם התורם של המבוטחים
251. בנסיבות אלו, משום שהוכח באמצעות עדי ראיה ובהיעדר ראיה לסתור, כי מים הציפו את החניון ועלו מאזור קולטני הניקוז שבשליטת הנתבעת 1, התקיימו תנאי היפוך הנטל לפי ס' 38 למצער בכל הנוגע לנתבעת 1. בנוסף, בשים לב לעדויותיהם של העדים אודות תקלה בתחנת השאיבה של הנתבעת 2, בשים לב לכך שזרם מים הציף את חניון מתחם קריית הצורן גם מאזור תחנת השאיבה, בשים לב לכך שמהנדס הנתבעת 2 הודה כי במועדים נשוא התביעה ירדו גשמים רבים ונכנסה ספיקה גבוהה משמעותית מהרגיל לתחנת השאיבה (תשובתו לשאלה מס' 7 מוצג ת/4), בשים לב לסימון הלא ברור על תכנית תחנת השאיבה המלמד לכאורה על חיבור בין קו הסניקה העירוני לבין צנרת הניקוז של החניון באופן שאיננו כדין (עמ' 12 לחוות דעתו של מהנדס לשם), משהתובעים אינם יודעים במדויק את האופן והסיבה להצפת המים, משהשליטה במערכות המים והביוב מצויה בידי הנתבעות ומשהראיות שהוצגו מלמדות על הסתברות גבוהה יותר לכך שהתרשלו מאשר על האפשרות ההפוכה – לטעמי גם התקיימו נסיבות היפוך הנטל שבס' 41 לפקודת הנזיקין ביחס לשתי הנתבעות.
252. כפי שפורט לעיל בהרחבה – אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעת 1 לעמוד בנטל זה. דברים אלו שרלוונטיים ביחס לנתבעת 1 רלוונטיים מכוח קל וחומר גם ביחס לנתבעת 2 שלא הביאה איש מטעמה למתן עדות ולא הציגה כל ראיה מטעמה, ולפיכך יש להחיל עליה את הכלל לפיו אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ר' למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה(4) 651 (1991).