266. בנוסף, גם לו היו מוכיחות הנתבעות כי מבוטחי התובעת פעלו שלא כדין באי התקנת שסתום האל חוזר בנסיבות, משנטען כי מאז קיומו של החניון בשנת 1998 לא הייתה הצפה כזו בחניון מחד, ומשנטען כי לאחר אירועי ההצפה בהיעדר שיתוף פעולה מאת הנתבעות פעלו המבוטחים להתקין שסתומים אל חוזרים על חשבונן ולאחר אירוע ההצפה מושא דיוננו אירע ביום 1.2.13 אירוע הצפה נוסף מאידך (ס' 18; 21 לתצהירו של מר נוימן), ומשלא נסתרו הטענות האמורות – ממילא לא עלה בידי הנתבעות להראות קשר סיבתי כלשהו בין מחדליהם של המבוטחים בהתקנת השסתום לבין ההצפה ונזקיה.
267. אשר על כן אינני סבורה כי יש להטיל אשם תורם כלשהו על המבוטחים עם רם או מרכז הבאולינג בענייננו.
268. אשר לחלוקת האחריות בין עיריית נתניה לתאגיד מי נתניה אציין כי התקלה שמייחסת התובעת לנתבעות היא תקלה של הצפת תחנת השאיבה במי גשמים – תקלה שנובעת בעיקרה מבעיית תכנון מערכת הניקוז העירונית ותחזוקתה. התובעת עצמה מודה בסיכומיה, כי הצפת תחנת השאיבה של תאגיד מי נתניה במי גשמים בספיקה משמעותית התאפשרה נוכח הצפת כל רחוב הצורן בשל ליקויים במערכות הניקוז במקום אשר מצוי באחריות העירייה (ס' 4.42 לסיכומים).
269. לצד זאת, בהנחה שהצפת מי הניקוז וחדירתם דרך קולטני החניון התאפשרה כתוצאה מן החיבור הלא תקני (שנטען על ידי התובעות והוצגו אף ראיות לכאוריות להוכחתו באופן שלא נסתר על ידי הנתבעות) בין קו הסניקה העירוני לפתחי הניקוז של החניון – חיבור אשר אסור לפי דין, ומקום שהדין מחייב הפרדה בין מערכות הביוב למערכות הניקוז (הוראות למתקני תברואה הל"ת – 1970), הרי שלמצער לעניין עצם העירוב בין מערכת הביוב למערכת הניקוז קיימת אחריות משותפת לעיריית נתניה ולתאגיד המים העירוני אם כי לעניין זה קיימת אחריות רבה יותר לעירייה שגם נושאת בסמכות הפיקוח הכללית על הנעשה בתחומיה - בין בעצמה ובין באמצעות הוועדה המקומית לתכנון ובניה מטעמה.
270. בנוסף, בהקשר זה מקובלת עליי טענת התובעת בסיכומיה כי החובה להתקין שסתום אל חוזר חלה על כל בעלי הנכסים באשר הם, לרבות על תאגיד המים העירוני אשר בבעלותו ובאחריותו מבנה תחנת השאיבה. מטעם התאגיד לא הובא איש למתן עדות ולא הוכח ששסתום כזה אכן הותקן. גם המומחה מטעם הנתבעות – מר ארבל – הודה כי לא שוחח עם אף גורם מתאגיד מי נתניה לצורך הכנת חוות דעתו וכלל לא בדק את סוגיות הביוב (עמ' 173-172 לפרוטוקול מיום 2.2.20). כמו כן בחוות דעתו של מר לשם מטעם התובעת הוצג שרטוט של קו הביוב היוצא מתחנת השאיבה וגובל ברחוב הצורן 2 ועל גביו סימון לא ברור שמתכנן תאגיד המים לא ידע להסביר, באופן שפועל לחובת התאגיד.