א. ת.א. 48487-06-14 - תביעת המבוטח בועז אנגל בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 30-375-75 שהוצף ביום 8.1.13 עת היה הרכב בנסיעה ונכנס לשלולית סמוך לרחוב הלפרין בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 96,691 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי ארז ערן ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.
הנתבעת הפנתה בסיכומיה לחובת הזהירות המוטלת על נהג, כאשר כניסה ביודעין לשלולית אינה עולה בקנה אחד עם חובת זהירות זו. טענה זו מובנת וידועה היא, ומכל מקום היא שוקללה במסגרת ההסכמה הדיונית בין הצדדים אשר ניתן לה תוקף של החלטה ולפיה על הנתבעות לשלם לתובעת 60% מגובה הנזק המוכח, בסכום כולל של 58,014 ₪.
ב. תא"מ 59563-05-16 - תביעת המבוטח שדה כרמל בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 42-884-68 מיום 6.1.13 עת הרכב הוצף בעודו חונה בחניון תחנת הרכבת בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 6,237 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי גלזר ליאור ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה. בהתאם להסכמה הדיונית על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 6,237 ₪.
הנתבעת הפנתה בסיכומיה למספר הליכים כגון תא"מ 5345-03-16 שם התביעה נדחתה כנגד העירייה בפסק דין מנומק ואולם פסק הדין התייחס לאירוע הצפה מיום 8.1.13 בעוד שהאירוע מושא התביעה שבפניי אירע ביום 6.1.13. אמנם תא"מ 27861-05-14 מתייחס לאירוע בחניון הרכבת באותו תאריך, ואולם הצדדים להליך שונים והנתבעת ויתרה על חקירת נהג רכב התובעת והשמאי מטעמה באופן שאינו מאפשר להשוות בין נסיבות האירועים ומיקומי הרכבים כך שממילא אין בכך כדי להשליך על המקרה דנן; תא"מ 26221-06-12 התייחס לאירוע הצפה משנת 2011; ובתיקים האחרים התביעות נדחו בהסכמה ולא בפסק דין מנומק. אין אפוא בפסקי הדין האמורים כדי להשליך על נסיבות המקרה שלפניי ובהתאם לקביעותיי הכלליות לעיל – הוכחה אחריות העירייה לכשל במערכות הניקוז ברחבי העיר בנסיבות דנן.
בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 6,237 ₪.
ג. תא"מ 57742-05-16 - תביעת המבוטחת פיינגרש אבילינה בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 89-211-73 שהוצף ביום 8.1.13 עת חנה באזור התעשייה החדש מול מכללת הרמלין בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 5,886 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי אדיב חברוני ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.
הנתבעת טענה כי מדובר בחניה ברחוב הצורן והפנתה בסיכומיה לעניין זה לכל טענותיה ביחס לרחוב הצורן ולהיעדר אחריותה של העירייה לנזקי ההצפה ברחוב זה. ואולם מקום שדחיתי את טענותיה שם – קביעתי יפה גם לכאן.
משכך, בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 5,886 ₪. בסיכומי התובעת הסכום הועמד על 5,666 ₪ בלבד ומשכך התובעת מוחזקת כמי שוויתרה על היתרה.