שנית, כי ליוזמי התכנית אין כל זיקה או זכויות בחלק המקרקעין המצוי בשטחה של חלקה 340. כפי שטענו גם התושבים, טוענת הרשות המקומית כי יזמי התכנית לא עומדים בתנאים הקבועים בסעיף 61א(ב) ו-61א(ב1) לחוק התכנון והבניה על מנת להגדירם כ"בעלי עניין בקרקע", ולכן נעדרים כל זכות ומעמד להגיש תכנית שתחול על אותו חלק מקרקעין, ובהתאם, לא הייתה מוסמכת הוועדה המחוזית לדון ולטפל בתכנית. הרשות המקומית מציינת כי בעלת הזכויות באותו חלק מקרקעין הינה המדינה, באמצעות רשות מקרקעי ישראל, והיא לא צורפה להליך זה ו/או להליכי התכנון בשום שלב. עוד מבקשת הרשות המקומית להבהיר, כי ההוראות החלות על שטח בו ליזמי התכנית אין כל זכות בו, הינן הוראות מהותיות ואופרטיביות – הטלת חובת ביצוע של כיכר תנועה, הצפויה לשמש את דיירי התכנית ולשלבם בציר התנועה המרכזי. זאת, בניגוד להנחיית משרד התחבורה לפיה נספח תחבורתי לא יטיל מטלה פיזית מחוץ לגבולות התכנית – ממנה התעלמו היזמים.
המשיבות 2-1 טענו לעניין זה בראש ובראשונה, כי מדובר בטענה שהועלתה לראשונה במסגרת העתירות שלפניי, הן ע"י התושבים, הן ע"י הועדה המקומית.
אני סבורה כי יש לדחות טענה זו, הן כיון שלא הועלתה במועד, הן לגופה.
14.א. העלאת טיעונים שלא הועלו במסגרת ההתנגדות להליכי התכנון
ככלל, אין לקבל טענות בנוגע להחלטה שהתקבלה ע"י רשות מנהלית ולטעון טענות שלא הועלו לפניה. כך ככלל, כך בפרט כאשר במקרה שלפניי בית המשפט הוא הערכאה השלישית הדנה בעניין לאחר הועדה המחוזית וועדת הערר. עמד על כך כב' השופט, לימים המשנה לנשיא אליעזר ריבלין ב ע"א 4002/98 סלים מונייר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(4) 665, 669-670 (2003):
"שקיפותו של ההליך התכנוני (באמצעות הפרסום ברבים) ושיתוף הציבור בו (באמצעות מתן זכות ההתנגדות), זה גם זה יסודות חיוניים הם, ובבחינת תנאי מוקדם לשימוש שעושות ועדות התכנון בסמכותן (...). אולם מקום שנעשה בו פרסום תקין וכשר של דבר ההליך התכנוני, והוענקה לציבור האפשרות להגיש התנגדות, לא ימהר בית-המשפט לשעות להשגות בעלות אופי 'תכנוני' המועלות לראשונה בפניו, ושלא נשמעו כלל בפני הוועדות"
בעע"מ 5239/09 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז מרכז (פורסם בנבו, 2009), הדגישה כב' השופטת, לימים הנשיאה מרים נאור (בפסקה 10 לפסק דינה) כי:
"ראוי להעיר עם זאת, כי בדרך כלל ובהעדר שינוי מהותי בנסיבות, בית המשפט לא יאפשר הגשת חוות דעת אשר לא הוגשו תחילה לועדות התכנון במישרין. כך בבית המשפט לענינים מינהליים ובוודאי שאין מקום להגיש חוות דעת שכאלה בהליכי ערעור על פסק דין בעתירה מנהלית. על המתנגדים לתוכנית לבסס את טענותיהם בפני מוסדות התכנון ובמידת הצורך, עליהם להגיש חוות דעת מקצועית התומכת בעמדתם. ההכרעה בעניינים מקצועיים הקשורים בתכנון ובניה מסורה למוסדות התכנון. בית המשפט לענינים מינהליים אינו ערכאה ראשונה לבחינת עניינים תכנוניים"