טענות הצדדים
7. המבקשת טוענת כי יש לשנות מהחלטת הגילוי ולהורות על גילויים של כלל המסמכים המנויים בבקשת הגילוי. לטענתה, בבקשת האישור הונחה תשתית ראייתית ראשונית מספקת להוכחת עילות התביעה נגד הבנק, ואין ספק כי כלל דרישות הגילוי הן רלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים – ועל כן היה על בית המשפט להיעתר למבוקש. עוד לעמדת המבקשת נפל פגם בהחלטת הגילוי בכך שלא נומקה כלל, וממילא בית המשפט לא נתן דעתו לשאלת הרלוונטיות של כל אחד מהמסמכים המבוקשים; ובכך שבית המשפט לא נעתר לבקשה חרף קביעתו כי היא "עוסקת במהות התובענה". המבקשת מדגישה כי מדובר ברשימה קצרה ביותר של מסמכים, המצויים בשליטתו המלאה של הבנק, והמצאתם אינה כרוכה בטרחה או הכבדה על הבנק.
הבנק טוען כי המבקשת כשלה להעמיד בבקשת האישור תשתית ראייתית ראשונית להתקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, וזאת בעיקר משום שפרשנותה לסעיף הפטור משוללת כל יסוד. עוד נטען כי מסמכי הנהלים המבוקשים אינם רלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, וכי הדרישה לעיין בהם מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט; והדברים אמורים ביתר שאת משטענות הבנק בכל הנוגע לפעולות הנדרשות בעת העמדת ערבות בנקאית והארכת תוקפה נתמכות בתצהיר מאת נציג הבנק, שאותו ניתן יהיה לחקור בשלב ההוכחות בבקשת האישור. בהתייחס לדרישה לגלות את כתב הסמכויות ואת מסמכי המשא ומתן, נטען כי עניינים אלה כלל אינם מצויים במחלוקת בין הצדדים ומשכך המסמכים אינם רלוונטיים.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, נחה דעתי כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לפי הרשות שניתנה – ולקבל את הערעור. אמנם הלכה היא שהחלטות שעניינן בסדרי דין, ובכללן החלטות בבקשות לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלונים, מסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ומשכך תמעט ערכאת הערעור מלהתערב בהן; ואולם ענייננו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות (רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (18.12.2019); רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, [פורסם בנבו] פסקה 18 (16.4.2018) (להלן: עניין פרטנר)). ואבאר.
9. ראשית, לעניין העדר ההנמקה שבהחלטת הגילוי. בית המשפט המחוזי נמנע מלפרט את השיקולים שהובילו אותו לדחיית חלק הארי של בקשת הגילוי, ולו בתמצית; ומדובר בפגם המהווה טעם מספק כשלעצמו למתן רשות ערעור, ולהשבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק את הכרעתו (רע"א 5414/19 רוזנטוייס בע"מ נ' קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 (2.10.2019); רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 (8.12.2015)). רבות נכתב על חשיבות הנמקתן של החלטות שיפוטיות, ולא בכדי. כידוע, חובת ההנמקה נמנית עם כללי הצדק הטבעי, ומשרתת בראש ובראשונה את הצדדים להליך ומסייעת בידיהם להבין על מה מבוססת ההכרעה בעניינם. ההנמקה דרושה בין היתר אף לשופט עצמו, המקבל את ההחלטה, ומסייעת בידו לעבד את טענות הצדדים ולגבש את החלטתו. כן דרושה ההנמקה לערכאת הערעור על מנת להעביר את ההכרעה תחת שבט ביקורתה (רע"א 6393/11 סולבר חצור בע"מ נ' עזרא, [פורסם בנבו] פסקה 4 (8.11.2011); רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק של חברת י. זקן מפעלי בניה בע"מ (בפירוק), [פורסם בנבו] פסקה 22 (2.6.2008)).