עילות וסעדים מכוח החקיקה המסדירה את שוק ההלוואות
15. האדן השני של תביעת המערערים סומך עצמו על החקיקה המסדירה את שוק ההלוואות. בדיון שהתקיים לפנינו, זנחו המערערים את טענותיהם לעניין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, משזה נכנס לתוקפו לאחר ההתקשרות בהסכם ההלוואה הנדון, והם מיקדו את טענותיהם בערעור בהסתמך על חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. חוק זה עבר מספר תיקונים מאז שנחקק בשנת 1993, לרבות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (תיקון מס' 5), התשע"ז-2017, ס"ח 1208) (להלן: התיקון החמישי לחוק), אשר הוראותיו נכנסו לתוקף ביום 25.8.2019 (ראו חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (תיקון מס' 5) (תיקון), התשע"ט-2018, ס"ח 48), דהיינו – כשישה חודשים לאחר שהוגשה הבקשה למימוש המשכנתא הרובצת על דירת המערערים. את חוקיות הוראותיו של הסכם ההלוואה שעליו חתמו הצדדים יש לבחון על פי נוסחו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות בעת שנחתם ההסכם קרי – ביום 31.12.2015. הוראות התיקון החמישי לחוק בהקשר זה, אין להן, אפוא, תחולה בענייננו.
16. על התכלית הכפולה שלשמה נחקק החוק החשוב הזה מלכתחילה, עמדה השופטת ע' ארבל בפסק-דינה בעניין ע"א 9044/04 מיסטר מאני בע"מ נ' צוניאשווילי (24.6.07) (להלן: עניין צוניאשווילי):
"ההסדרה המשפטית של שוק ההלוואות החוץ בנקאיות, הידוע גם כ"שוק אפור", טומנת בחובה שני אינטרסים מנוגדים. מן העבר האחד של המתרס עומדת ההכרה בכך שההלוואה החוץ בנקאית נולדה לענות על צורך אמיתי הקיים בשוק, דהיינו, מתן הלוואה לגורמים אשר אינם יכולים לקבלה במערכת הבנקאית. הכרה זו, במובלע, מניחה כי תנאי ההלוואה משקפים את הסיכון הגלום בה. מן העבר השני עומדת השאיפה לספק הגנה הולמת ללווה, ולמנוע מן המלווה לנצל לרעה את הבדלי הכוחות והפער ביכולת המיקוח" (פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ארבל).
במטרה להשיג את האיזון האמור בין האינטרסים השונים המוגנים בחוק, הוטלו בו מספר חובות על המלווה אשר נועדו להעניק ללווה את ההגנה הנדרשת, וביניהן חובות הגילוי המנויות בסעיף 3 לחוק:
"חובת גילוי
(א) מלווה, העומד לחתום על חוזה הלוואה עם לווה, יתן לו עותק ממנו והזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן ימסור לו עותק חתום ממנו לאחר החתימה.
(ב) חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של הפרטים האלה:
(1) שמות המלווה והלווה, ומעניהם המלאים;
(2) סכום ההלוואה;
(3) הסכום שקיבל הלווה בפועל;
(4) שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועדי פרעון ההלוואה;
(5) בהלוואה בריבית משתנה - מרכיבי הריבית המשתנה, העקרונות לשינוי שיעור הריבית, מועד השינוי או האירועים שבעקבותיהם ישונו השיעורים;
(6) בהלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר -
(א) סוג ההצמדה ושיעורה, ובסיס ההצמדה ומועדו;
(ב) הרכיבים שעליהם חלה ההצמדה;
(7) ציון כל התוספות שאינן מנויות בפסקאות (4) עד (6), תוך פירוט סכומיהן;
(8) שיעור העלות הממשית של האשראי;
(9) קופת ההלוואה, וסכומי התשלומים לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה;
(10) הצעדים, על פי הדין ועל פי החוזה, שרשאי המלווה לנקוט בשל אי-תשלום במועד, לרבות העמדת הלוואה לפרעון מיידי, והתנאים לנקיטת צעדים אלה;
(11) שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה;
(12) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
(ג) שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם שר האוצר, לקבוע את העקרונות או השיטות לחישוב הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב).
(ד) שר המשפטים רשאי לקבוע טפסים לגילוי הפרטים לפי סעיף קטן (ב).”
בהוראה זו ביקש המחוקק להציב סטנדרט של גילוי באמצעות הטלת חובות גילוי ספציפיות כלפי הלווים, וזאת, בשני היבטים. סעיף 3(א) לחוק קובע כי המלווה מחויב למסור ללווה עותק מחוזה ההלוואה לפני כריתתו, כדי לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בתנאיו לפני החתימה עליו, וכן הוא מחויב למסור לו עותק מהחוזה שנחתם. סעיף 3(ב) לחוק מוסיף וקובע כי חוזה ההלוואה יכלול גילוי מלא של כל הפרטים המצוינים בחוק וכשאר הוראות החוק, חובות אלה הינן קוגנטיות (ראו בסעיף 14 לחוק המקורי וכיום סעיף 17 לחוק אשראי הוגן). לפיכך, על המלווה לקיימן כפשוטן ובמלואן, בכתב ובאופן מפורש בחוזה ההלוואה (ראו דברי ההסבר בעמ' 117 לה"ח הממשלה התשנ"ג 116, וכן: עניין צוניאשווילי, פסקאות 18-19; גלעד נרקיס וורד שיידמן חוק אשראי הוגן 79-80 (מהדורה ראשונה, 2018)(להלן: נרקיס ושיידמן)).
17. במישור האזרחי, יצר המחוקק שני נתיבים שבהם יכול הלווה לפעול לקבלת סעד בגין אי-קיום חובת הגילוי כלפיו מצד המלווה. הנתיב הראשון מפורט בסעיף 4 לחוק, המחיל בהקשר זה את הוראות סעיפים 12(ב) ו-15 לחוק החוזים:
"אי קיום חובת הגילוי
מבלי לגרוע מזכותו של הלווה לסעדים לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות סעיפים 12(ב) ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפי הענין, אם לא קיים המלווה את חובת הגילוי לפי סעיף 3".
הנתיב השני מצוי בסעיף 9 לחוק, ולפיו הוקנתה לבית המשפט סמכות רחבה לבטל את החוזה או להתערב בתנאיו ובביצועו:
"ביטול או שינוי תנאי בבית משפט
(א) ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות לפי חוק זה, ולגבי מלווה מוסדי – לדרישות לפי חוק זה או לפי חוק אחר החל בעניין כאמור בסעיף 16, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין.
(ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) או מכל תרופה אחרת שבדין, רשאי בית המשפט להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המרביים המותרים על פי סעיפים 5 ו- 6, או לקבוע שיעור נמוך יותר, לצוות על השבה של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות חוק זה, לחייב את המלווה בהוצאות שנגרמו ללווה, וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות הענין".
18. מדובר במסלולים חלופיים וההסבר לכך טמון בעובדה שסעד הביטול מכוח סעיף 4 לחוק, מקום שבו הוכחה עילת ההטעיה כמשמעה בהוראת סעיף 15 לחוק החוזים, נובע מזכותו של הצד המוטעה לבטל את החוזה והדבר נתון, אפוא, לשיקול דעתו. לעומת זאת, הסעד הקבוע בסעיף 9 לחוק להתערב בחוזה ההלוואה עד כדי ביטולו, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, על פי הסמכת המחוקק, וזאת אף מיוזמתו ולא רק במקרה שהוכחה הטעיה (עניין צוניאשווילי, פסקאות 25-26; נרקיס ושיידמן, בעמ' 118). במאמר מוסגר יצוין כי במסגרת התיקון החמישי לחוק, הורחבה עוד יותר פריסתה של הוראת סעיף 9 והושמטו ההוראות שלגביהן נקבע כי אי התאמה בינן ובין תנאי בחוזה מקימה לבית המשפט סמכות לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו. לאחר התיקון, נתונה לבית המשפט הסמכות לעשות כן בכל מקרה שבו היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות החוק (ראו בעמ' 818 לדברי ההסבר לה"ח הממשלה התשע"ה 812 וכן פרוטוקול ישיבה מס' 412 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-20, 5 (21.6.2017)). סמכותו המיוחדת של בית המשפט מכוח הוראת סעיף 9 לחוק, באה לידי ביטוי גם בדיני הראיות המקלים שנקבעו בסעיף 13 לחוק לפיו "על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט בהליכים לפי סעיף 9 לקבל כראיה עדות בעל-פה". הוראה זו מסמיכה את בית המשפט בהליכים לפי סעיף 9 לקבל עדות בעל-פה לסתור ראיה בכתב, כחריג לדיני הראיות הכלליים (עמ' 121 לדברי ההסבר בה"ח הממשלה התשנ"ג 116). בדומה לסמכות שניתנה לבית המשפט להתערב בחוזה ההלוואה מיוזמתו, הוראה זו צופה אף היא את קשיי הלווים בהליכים משפטיים ונועדה להקל עליהם כתובעים או כנתבעים בהליכים הנוגעים לחוזה ההלוואה (ראו עמ' 116 לדברי ההסבר בה"ח הממשלה התשנ"ג 116).
כמו כן, במסגרת התיקון החמישי לחוק ראה המחוקק להגביר את סמכויות האכיפה ולצורך כך, קבע סנקציה פלילית בשל הפרת חובות הגילוי שבחוק (ראו בסעיף 15ד לחוק אשראי הוגן).