מן הכלל אל הפרט
הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 3(א) לחוק
19. המערערים בענייננו טענו להטעיה מצד המשיבה עקב הפרת חובת הגילוי הקבועה בסעיף 3(א) לחוק. זאת משום שכשלה להעביר לידיהם העתק מהסכם ההלוואה לפני חתימתו וליתן להם הזדמנות סבירה לעיין בו. המשיבה לא התכחשה לכך שלא נמסר למערערים עותק של ההסכם מראש וזמן סביר לפני חתימתו, אך לטענתה מסמכי ההסכם נמסרו לידי שרון ומילי מספר ימים לפני מועד החתימה. משלא הייתה מחלוקת עובדתית על כך שהמשיבה לא קיימה את החובה לפי סעיף 3(א) לחוק כלשונה, נדרש בית המשפט לדון בתוצאות האפשריות של אי-קיום חובה זו. סעיף 4 לחוק קובע לעניין זה כי סעד של ביטול יינתן בהתקיים תנאי עילת ההטעיה שבסעיף 15 לחוק החוזים, ולחלופין, סעיף 9 לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לגבי סוג הסעד שיינתן, לרבות סעד של ביטול, במקרה שבו חוזה ההלוואה אינו עומד בדרישות החוק.
בית המשפט קמא דחה את טענת המערערים לפיה הפרה זו של חובת הגילוי גרמה להטעיה, וקבע כי בהיעדר כל עדות מפי המעורבים בחתימת ההסכם, לא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת להוכחתה. עוד קבע בית המשפט כי "מכיוון שהדעת נותנת, כדלעיל, כי [המערערים] תובעים שיתפו פעולה עם שרון ומילי, ברי שהתובעים היו מודעים היטב לתוכן ההסכמים ולמשמעויותיהם, בתיווך בנם ובת זוגו" (פסקה 29 לפסק הדין).
מסקנתו של בית המשפט קמא כי לא הוכח שאי-קיום החובה המדוברת עולה כדי הטעיה, כמובנה בסעיף 15 לחוק החוזים, מקובלת עליי.
וכך קובע סעיף 15 האמור:
"הטעיה
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה"; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."
הטעיה היא טעות של צד אחד לחוזה שנגרמה על ידי משנהו, בין אם בהצהרה טרום חוזית כוזבת, בכתב או בעל פה, ובין אם במחדל לגלות עובדות שהייתה חובה לגלותן לפני ההתקשרות בחוזה. כך או כך, חייב להתקיים קשר סיבתי סובייקטיבי בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה, על-מנת שתקום עילת הטעיה לצד המוטעה, ובהתקיימה הוא רשאי לבטל את החוזה. אך אם ההטעיה אינה מגיעה לתודעת המתקשר הטוען להטעיה, או שהוא אינו מניח לה להשפיע על מצב תודעתו, לא בא על סיפוקו יסוד הקשר הסיבתי שבין ההטעיה ובין הטעות ולא קמה עילת ביטול בגין הטעיה (שלו וצמח, עמ' 376-382).
20. הנה כי כן, עילת ההטעיה בדומה לעילת העושק, צומחת מפגם ברצונו של צד, שהתקשר בחוזה עקב התנהגות פסולה של הצד השני. לפיכך, היא טעונה, ככלל, עדות מפי הצד שהוטעה המוכיחה כי טעה, כי טעותו נגרמה עקב הטעיה של הצד השני וכי טעות זו היא שהניעה את הקשר החוזי. המערערים בענייננו לא העידו על כך ובית המשפט קמא קבע, בצדק, שהחסר הראייתי הזה אינו מאפשר לו לקבוע כי התמלאו יסודות עילת ההטעיה בעניינם של המערערים, בשל אי-קיום החובה הקבועה בסעיף 3(א) לחוק להעביר לעיונם מראש את הסכם ההלוואה, או משום שהוטעו לחשוב שהם חותמים על הסכם ההלוואה כערבים ולא כלווים.
זאת ועוד – אל מול טענות המערערים בדבר הטעיה הציגה המשיבה שורה של ראיות הסותרות אותה ובהן: העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי המערערים ביקשו לעזור לבנם שרון לקבל הלוואה; כי למטרה זו הגיעו עימו לחתום על ההסכם, ולא הוכח כי הייתה למשיבה סיבה לחשוש או לחשוד כי לא מתקיימת זהות אינטרסים ביניהם; חתימות המערערים על הסכם ההלוואה, על שטר המשכון, על כתב הוראות בלתי חוזרות לנאמן בנוגע להעברת כספי ההלוואה ותשלומים אחרים, על יפוי כח בלתי חוזר לרישום המשכנתא ועל שטר משכנתא; עדותו של נוטע, שנכח במעמד חתימת ההסכם, כי ניתנו למערערים הסברים מלאים אודות ההסכם ומשמעויותיו, וכי המערערים הבינו את ההסברים, חתמו על המסמכים ופעלו בהתאם לרישום המשכנתא על הדירה; הצהרתו של עו"ד עמוס אלון על שטר המשכנתא ועל כתב הוראות בלתי חוזרות לנאמן לפיה המערערים חתמו על המסמכים לאחר שהסביר להם את התוכן והמהות, ולאחר שהוא שוכנע כי הם הבינו את ההסברים ואישרו זאת בחתימתם. אל מול הראיות הללו לא הציגו המערערים, מצדם, כל ראיה של ממש שיש בה כדי לבסס את טענת ההטעיה. (לנטל המוגבר המוטל על המבקש לסתור את החזקה לפיה אדם חותם על מסמך לאות הסכמתו ר' - ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 946 (2004) (להלן: עניין רייז); ע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קובסי (12.12.2011); גבריאלה שלו "טעות בחתימה – האמנם 'לא נעשה דבר'?" משפטים יא 501 (1981)).
ודוקו – הגם שנמצא כי במקרה דנן הפרת חובת הגילוי הקבועה בסעיף 3(א) לחוק אינה עולה כדי הטעיה, מדובר בהפרה של חובה חוקית ויש לדבר נפקות במסגרת הדיון בסעד החלופי שנתבקש מכוח סעיף 9 לחוק.
בכך אדון בהמשך הדברים.