הפרת חובות גילוי לפי סעיף 3(ב) לחוק
21. כפי שפורט לעיל, בית המשפט קמא קיבל את טענת המערערים כי סכום ההלוואה ששולם בפועל היה נמוך מהסכום שאותו התחייבה המשיבה להעביר ללווים על-פי ההסכם ולפיכך, הורה על קיזוז ההפרש מן החוב.
בניגוד לטענת המערערים, אין כל סתירה בין דחיית התביעה לביטול ההסכם על-יסוד עילת ההטעיה ובין קבלת הטענה שלפיה הסכום ששולם בפועל על-ידי המשיבה נמוך מהסכום שאותו התחייבה המשיבה לשלם במסגרת ההסכם. כאמור, עילת ההטעיה על כל יסודותיה לא הוכחה בענייננו, בהיעדר עדות מטעם המערערים לעניין זה. על כן, בדין דחה בית המשפט את התביעה להורות על ביטול ההסכם מכוח הוראת סעיף 4 לחוק. עם זאת, לא הייתה מחלוקת על כך ששולם ללווים סכום מופחת מזה הנקוב בחוזה, וזאת ללא תניה מפורשת ומפורטת בהסכם. לפיכך, הורה בית המשפט קמא על הפחתת ההפרש מסכום החוב מכוח הסמכות המוקנית לו לעניין זה בסעיף 9 לחוק.
22. כמו כן, בדין דחה בית המשפט קמא את הטענה הנוספת שהעלו המערערים להטעיה עקב הפרת חובת הגילוי בנוגע לשיעור הריבית לפי סעיף 3(ב)(4) לחוק. "סכום הלוואה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הוא "הסכום שבו מחוייב הלווה לפי חוזה ההלוואה, או כל חלק ממנו, לפי הענין, למעט ריבית וריבית פיגורים". במקרה דנן מסכום של 438,000 ₪ הופחת מראש סכום של 65,700 ₪ והוא תואם את שיעור הריבית שצוינה בהסכם (15%).
ואולם, בית המשפט קמא לא ערך את ההבחנה המתחייבת מהוראות החוק בין חובת הגילוי הנוגעת לריבית הנקובה בהסכם ההלוואה, המחושבת לפי סכום ההלוואה כאמור, ובין חובת הגילוי הנוגעת ל"שיעור העלות הממשית של האשראי" שהוא, כמוגדר בסעיף 1 לחוק, "היחס שבין סך כל התוספות לבין הסכום שקיבל הלווה בפועל, בחישוב שנתי", ולגביו נקבעה חובת גילוי בסעיף 3(ב)(8) לחוק. המונח "תוספת" כולל, על-פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק, "כל סכום שנדרש לווה לשלם בקשר לחוזה ההלוואה מעבר לסכום שקיבל בפועל מן המלווה, למעט ריבית פיגורים", וסעיף 3(ב)(7) לחוק קובע כי חוזה ההלוואה יכלול "ציון כל התוספות שאינן מנויות בפסקאות (4) עד (6) תוך פירוט סכומיהן". כלומר, המלווה חייב לפרט כל סכום שאותו נדרש הלווה לשלם בנוסף לריבית והצמדה, ושאינו ריבית פיגורים, וכן לציין את היחס שבין מכלול התוספות, הריבית וההצמדה לבין הסכום שהתקבל בפועל בידי הלווה. זאת, על-מנת למנוע ממלווים לעקוף את תקרת הריבית הקבועה בחוק באמצעות יצירת חיובים תחת כינויים שונים המתווספים לריבית ומעלים את העלות הממשית של האשראי (רע"א 5888/95 קווי אשראי לישראל (ראשל"צ) בע"מ נ' וניני, פ"ד נא(1) 424, 427 (1997); רע"א 6593/19 דומני נ' אופק תיירות ונסיעות בע"מ, פסקה 5 (16.1.2020)).
חובת גילוי זו באשר לעלות האשראי הממשי הופרה על ידי המשיבה במקרה דנן.
23. לסיכום חלק זה, נאמר כי, בנוסף להפרת חובת הגילוי לפי סעיף 3(ב)(3) לחוק ביחס לסכום ההלוואה ששולם בפועל (בגינה הורה בית המשפט קמא על קיזוז ההפרש שבין הסכום ששולם ללווים בפועל לסכום שאמור היה להיות משולם לפי ההסכם), הפרה המשיבה גם את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 3(ב)(7) לחוק ביחס לתוספות שאותן נדרשו הלווים לשלם מעבר לסכום ההלוואה והריביות, בדרך של קיזוז מסכום ההלוואה. כמו כן, הפרה המשיבה את חובת הגילוי לפי סעיף 3(ב)(8) לחוק ביחס לשיעור העלות הממשית של האשראי שבמקרה זה, כפי שנראה מיד, אף חרג משיעור עלות האשראי המרבית לפי סעיף 5 לחוק במועד כריתת ההסכם.
מה תוצאותיהן של הפרות אלה ומהו הסעד שראוי לתיתו בגינן? בכך נדון בהמשך הדברים.
חריגה משיעור עלות האשראי המרבי על-פי סעיף 5 לחוק
24. סעיף 5 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות בנוסחו המקורי, שהיה בתוקף במועד כריתת ההסכם, קבע:
"שיעור עלות אשראי מרבי
(א) בחוק זה, "שיעור עלות האשראי המרבי" - פי שניים ורבע מן השיעור שיפרסם בנק ישראל מדי חודש בחדשו, של העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא-צמוד הניתן לציבור על-ידי הבנקים שנקבעו על-ידי בנק ישראל.
(ב) שיעור העלות הממשית של האשראי לא יעלה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי, לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה; נקבעה בחוזה ההלוואה ריבית משתנה או הצמדה, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי, לפי הידוע במועד שבו משתנה שיעור הריבית, לענין ריבית משתנה, או במועד כל תשלום, לענין הצמדה."