2. מעדות אילון עלה אפוא כי בתחילת אוגוסט 2001 כבר גובש אותו הסכם נטען בינו לבין מסיקה, לפיו היה עליו להעביר כסף לקראת חתימת חוזה כדי לייצר הון עצמי מופקד של 125,000 דולר. אילון טען כי עם גיבוש ההסכם פעל באופן מידי ולא עבר אפילו רגע עד שהתחיל להעביר כסף על-פיו [עמ' 363 ש' 13-11, עמ' 365 ש' 9-3]; אלא שלפי הכרטסת, הוא
--- סוף עמוד 10 ---
לא העביר כסף באוגוסט אלא רק בנובמבר 2001. אילון לא סיפק לכך הסבר. עדותו סתרה גרסה קודמת ולקתה בהפרחת טענות שאינן מתיישבות עם התיעוד שבו תלה את תביעתו [עמ' 364 ש' 9-4, 14]. בצר לו, כשנוכח בתלישות טענותיו, חזר בו אילון מעדותו הקודמת לפיה החל לשלם מיד עם גיבוש ההסכם ועתה טען כי עיתוי העברת הכספים תאם סיכומים שהיו אז בינו לבין מסיקה – 'סיכומים' שאותם לא פירט ואשר נותרו בגדר נעלם [עמ' 366 ש' 16-15].
3. נוכח גרסתו של אילון בעדותו לפני, לפיה ביקש להגיע כמה שיותר מהר ליעד של העברת סך של 125,000 דולר, לא עלה בידו לבאר מדוע העביר לעמסת תשלומים טיפין-טיפין, כפי שנחזה מן הכרטסת שעליה הסתמך [עמ' 491 ש' 23-19]. כשמצא את עצמו וגבו אל הקיר באין מענה, נמלט למחוזות השכחה, טען שאינו זוכר את תנאי העסקה ושב והצביע על חסון כגורם שמנע חתימת חוזה על-אתר [עמ' 492 ש' 16-6]. אילו היה ממש בטענה זו, ודאי שלא היה על אילון להעביר למסיקה ולו שקל אחד, כל עוד דובר בעסקה עתידית שגורלה לוט בערפל ואפשר שאחד מבעלי הזכויות בנכס נושא העסקה, חסון, ימנע אותה. עם קושי זה לא התמודד אילון.
4. גם בהמשך ניכר שאין ביכולתו של אילון לספק גרסה אחת עקבית וברורה על-אודות תוכנה של ההסכמה שבעטיה העביר כסף לעמסת. אם קודם טען שנקבע כי עליו להעביר סכומים שיכוננו הון עצמי בסך 125,000 דולר – ואזי יחתם חוזה, באופן שהעניק לאילון שליטה במועד עריכתו של חוזה בכתב, עתה אמר שהמועד לא היה תלוי בו אלא דווקא במסיקה; אילון הודה שהיה לו עניין בהאצת העברת הכספים אך הוא לא מיהר להגיע לתשלום סך 125,000 דולר "כי לא היה הסכם". בכך סתר מניה וביה את גרסתו כי עם העברת סכום זה היה נחתם חוזה, וכי כך נקבע בהסכם מחייב על-פה שגובש בינו לבין מסיקה [עמ' 585 ש' 8, 19-16]. לבסוף – כבכל הקשר אחר שעליו נחקר, אישר אילון שאין בפיו תשובות [עמ' 586 ש' 18].
5. לא כך מתנהל מי ש'חם' על עסקה ומעוניין להעביר כמה שיותר מהר מחצית מהתמורה עבורה כדי להגיע לחתימת חוזה בכתב. כך התמודד אילון עם הפער בין טענותיו לבין התנהלותו בפועל: "כנראה שאלו היו התנאים בזמנו. [...] מה היו התנאים, אני לא זוכר" [עמ' 367 ש' 15, 26; ר' גם עמ' 368 ש' 23]. בצר לו, גרס כי אפשר שמועד התשלום שלו לעמסת היה תלוי בתנאי העסקה בין עמסת ואורדן לבין עיריית חדרה. אף עתה לא עלה בידו לדבוק בגרסה אחידה. מצד אחד, טען שאם יוצג החוזה עם העירייה "אולי זה יענה על התשובות"; מצד שני, הצהיר שהוא עצמו היה מעורה בעסקה עם העירייה, ומכאן שלא נדרש להצגת החוזה כדי להכיר את תנאיה [עמ' 368 ש' 12-11 ועמ' 369 ש' 10]. בהמשך סתר גם גרסה זו: תחילה אמר שלא ראה את תנאי הרכישה מהעירייה; אחר-כך ציין שאינו זוכר אותם [עמ' 370 ש' 12-11].