--- סוף עמוד 92 ---
בהיעדר הסכמה חוזית עם אילון מן הסוג שלה טען [ר' גם עמ' 1329 ש' 2-1, 17; עמ' 1330 ש' 3-1].
י. עדות רו"ח רחמים
1. בניגוד להצהרותיו של מסיקה, רו"ח רחמים לא התבקש להביא לדיון מאזנים ותיעוד, בין דרך כלל ובין כדי לבאר באופן פרטני את רכיבי התביעה שכנגד ולתמוך בהם [ח"נ עמ' 1808 ש' 10-4, 24-19; עמ' 1809 ש' 10-6, 17-13, 26-22]. רו"ח רחמים הצהיר כי אם היו פונים אליו בשנת 2008 או 2009 כדי שיאתר תיעוד רלוונטי לתביעה זו, סביר שניתן היה לאתר מסמכים; הוא לא קיבל פניה כזו [ח"נ עמ' 1810 ש' 17-6; עמ' 1816 ש' 18-1, 26-23]. פנו אליו לראשונה לגבי עדותו בשנת 2017 וגם אז לא התבקש לאתר מסמכים חשבונאיים לגבי פעילותה של מדיה [ח"נ עמ' 1811 ש' 24-10].
2. עדותו של רו"ח רחמים על כך חשפה התנהלות מגמתית של צירוף מקטעי מסמכים לשם הוכחת התביעה שכנגד, תוך הימנעות חסרת הסבר מהגשת כל רוחב היריעה של התיעוד הרלוונטי ואי-עשיית דבר כדי להציגו. יש בכך לבסס מסקנה ראייתית לחובת התובעות שכנגד; הדברים יפים מקל וחומר נוכח הפער בין מה שעלה מעדות רו"ח רחמים לבין הצהרותיו החוזרות של מסיקה כי הלה יציג את כל הדרוש לשם ביסוס התביעה שכנגד. בחקירה החוזרת לא היה לשנות מכך [עמ' 1821-1819].
3. ניכר שידיעתו של רו"ח רחמים על מדיה דלה. הוא אישר שהיה רואה-החשבון שלה אך לא זכר דבר-מה ספציפי לגביה [עמ' 1788 ש' 13-9, 24-17]. הוצג לו הסכם המייסדים של מדיה; הוא לא זכר שראה אותו אי-פעם ולא ידע לומר דבר על תשלום שהחברה העבירה לברקוביץ [עמ' 1789 ש' 25-16; עמ' 1790 ש' 4-2, 21-20]. לא נשמרו אצלו מסמכים של מדיה שכן הם מושמדים אחרי שבע שנים או מוחזרים ללקוח [עמ' 1790 ש' 10-4]. הדברים יפים גם לגבי מאזן החברה, לגביו לא זכר העד דבר [עמ' 1790 15-11]. כשהוצג לו נספח 8 ב-ת/2 שנסב על מדיה אמר שמדובר בדו"ח החברה שלא הוגש בזמן; הוא הוכן לאחר קבלת הודעה מרשם החברות ונחתם על-ידי מסיקה ורו"ח רחמים [עמ' 1791 ש' 20-17].
4. באמצעות רו"ח רחמים הוגש נ/30 – דו"ח של מדיה לתקופה בת ארבעה-עשר חודשים שנערך ונחתם על-ידו. המסמך לא עורר את זכרונו לגבי משך חייה של מדיה והוא לא זכר מתי הופסקה פעילותה [עמ' 1794 ש' 4-3, 16-14; עמ' 1794 ש' 21 עד עמ' 1795 ש' 7]. הוא העריך, על-סמך מה שהוצג לו, שפעילותה העסקית תמה בינואר או פברואר 2003 [עמ' 1796 ש' 12-10, 17]. זהו מועד מאוחר מזה בו נקב מסיקה כסיום פעילותה של מדיה. לא היה בעדותו של רו"ח רחמים לבסס ממצא ברור שאינו כרוך בהשערות על-אודות תאריך תום פעילותה של החברה; ב"יכול להיות" אין די [עמ' 1796 ש' 19 עד עמ' 1797 ש' 11]. עדותו של רו"ח רחמים על-אודות תוכנו ומשמעותו של הדו"ח הייתה רצופה השערות ולא נסמכה על ידיעה ממשית ונתונים מבוררים [עמ' 1799 ש' 12-9; עמ' 1800 ש' 5-1]. הוא שב וציין שכדי לתת מענה