3. אילון שב ומצא מפלט בטענה כי תיעוד שהיה ברשותו נלקח על-ידי מס הכנסה. בה בעת, הוא לא ידע להצביע על מסמך ספציפי שנוגע לעסקה הנטענת לגבי הנכס בחדרה שניטל ממנו; אולי חסר דבר-מה שנלקח, אך הוא אינו יכול להצביע על מסמך מסוים כזה. בכך שלל את
--- סוף עמוד 12 ---
עדותו קודם לכן כי היה מסמך ספציפי בכתב, ידוע ומוכר לו, לגבי העסקה, שלא נותר ברשותו [עמ' 102 ש' 16-8]. עוד אישר שאף ללא קשר לפשיטת מס הכנסה, הוא אינו יכול להצביע על מסמך ספציפי שהיה בידו לגבי העסקה או שקשור אליה [עמ' 103 ש' 8-3].
4. אילון מסר גרסות משתנות ומתפתחות גם ביחס לפשיטת רשויות המס בביתו. הוא יחס אותה לחודש מאי 2004 [עמ' 111 ש' 10-9]; אחר כך מסר כי הדבר היה ב-2005 או 2006 [עמ' 428 ש' 2-1]. עוד מסר כי תיקו במס הכנסה נסגר ב-2005 או 2006 לאחר תשלום כופר וחלק מהתיעוד הוחזר לו; הוא לא ידע לבאר מדוע לא ציין זאת בתצהירו ובחר להציג תמונה חלקית, מגמתית, בדבר נטילת כל המסמכים ושלילתם לצמיתות [עמ' 210 ש' 6 עד עמ' 211 ש' 21; עמ' 354 ש' 8-6, 19-18]. כשנשאל אילון מה הוחזר לו על-ידי מס הכנסה, ענה: "את כל המסמכים שהשתמשתי בהם למעשה בתיק חיפה [...]" [עמ' 356 ש' 14]. אילון לא ידע להשיב מדוע את הדברים הללו לא ציין בתצהירו ומה טעם לא צירף אליו התכתבות עם מס הכנסה בנוגע להשבת התיעוד – שאף לקיומה טען לראשונה רק בשלב מתקדם של חקירתו הנגדית [עמ' 356 ש' 22-20].
5. בכך לא תמו גרסותיו של אילון לגבי קיומו או היעדרו של מסמך בכתב על-אודות הנכס בחדרה. לפי גרסה אחרת, לא היה חוזה לגבי העסקה אבל היו הסכמים; הייתה תרשומת בכתב-ידו של מסיקה שכללה את כל תנאי העסקה שנקבעו בינו לבין אילון, אך אילון לא הצליח למצוא אותה [עמ' 105 ש' 16-2; עמ' 105 ש' 25 עד עמ' 106 ש' 1]. אילון הצהיר כי במסמך זה נכתבו כל תנאי העסקה ואף היו בו חתימות [עמ' 106 ש' 7-5]. עלה מדבריו כי דובר בחוזה מוגמר בכתב – אותו חוזה שלגביו טען בתביעה והעיד בתצהירו כי הוא לא נערך. אילון נשאל מדוע לא כתב בתצהיר שהיה הסכם כתוב אך זה נלקח ממנו, וענה: "כי אני לא אשקר לבית-המשפט" [עמ' 110 ש' 12-10]. דא עקא, זו בדיוק העדות שנתן בגדרן של חלק מהגרסות שנמנו לעיל; אילון נשאל אם נערך מסמך שכלל את תנאי העסקה וחתימות וענה – ודאי [עמ' 106 ש' 7-5]. משמע, הוא שיקר לבית-המשפט, גם לשיטתו.
6. בהמשך נסוג אילון מגרסה קיומו של חוזה בכתב; עתה מצא מפלט בטענה כי רק הניח שהיה מסמך בכתב שנערך בינו לבין מסיקה על-אודות כל תנאי העסקה ושכלל חתימות, אך אינו יכול להעיד כי הוא זוכר מסמך כזה [עמ' 106 ש' 21-15]. לבסוף, הושלם מעגל הגרסות המשתנות ושב לנקודת המוצא; עתה גרס אילון כי עדותו בתצהיר, לפיה היה בינו לבין מסיקה רק הסכם על-פה לגבי העסקה, מתארת בדיוק את המצב, קרי, ההסכם נערך על-פה [עמ' 107 ש' 24-18].