7. אלא שבכך לא תם ולא נשלם, ונולדה לה גרסת שעטנז: לפיה, לא נחתם שום הסכם; יכול להיות שהיה איזה שהוא נייר על העסקה, אבל היא לא הגיעה לשלב החתימה על הסכם ומסיקה ואילון ידעו שהדברים סגורים על-פה [עמ' 109 ש' 25-20]. גרסה זו לא עמדה בעינה לאורך זמן: אילון גרס עתה שהיה מסמך בכתב לגבי העסקה, אותו כינה 'צטל'ה'; הוא אישר זאת בפה מלא [עמ' 113 ש' 4-3]. אילון לא ידע להעריך כמה זמן עבר בין קניית הנכס מעיריית חדרה ועד לעריכתו של המסמך [עמ' 113 ש' 7-5]. לטענתו, הרישום בכתב נערך סמוך למועד
--- סוף עמוד 13 ---
בו תנאי העסקה סוכמו בינו לבין מסיקה [עמ' 113 ש' 19-16]. לפי גרסה זו, היה על אילון לפרט בכתב-התביעה ובתצהיר כי היה מסמך בכתב לגבי העסקה ותנאיה אלא שזה אבד ואינו ניתן להצגה. אין בנמצא אמירה כזו, וגרסת כתב-התביעה והתצהיר הייתה כי כל התנאים סוכמו רק על-פה.
8. כאשר התבקש אילון ליישב בין גרסותיו הסותרות – כשפעם אחת טען שנערך מסמך בכתב אשר כלל את כל תנאי העסקה ונחתם ופעם אחרת טען שלא נערך אלא הסכם על-פה, ענה כך: "[...] התביעה שאני תבעתי, לא הכנסתי נייר, לא היה לי נייר לתבוע, להראות לבית-המשפט עסק שהוא נספח. אז אני נצמד להסכמים שהם נסגרו בינינו, הסכמים בעל-פה" [עמ' 108 ש' 14-10]. עוד טען כי לא ציין בתצהירו שהיה לו דבר-מה בכתב על העסקה שאבד משום שכל עוד אין לו נייר ביד, 'זה סתם' [שם, ש' 23-22]. עוד אמר: "סביר להניח שאם המסמכים היו נמצאים, בטוח, סביר להניח שהיינו מוצאים צטל'ה כזה. אבל מכיוון שהוא לא נמצא, לא הסתמכתי על שום מסמך. הסתמכתי על מה שנסגר ביני לבין יוסי" [עמ' 111 ש' 5-2]. זוהי עדותו של כזבן טקטי שאינו מעיד לפי מה שאירע אלא מתאים את גרסתו למה שיש בידו ולמה שאין לו. אילו היה ממש בגרסה זו, היא הייתה באה לידי ביטוי בכתב-התביעה ובתצהירו של אילון, תוך אמירה מפורשת שהיה מסמך בכתב שאבד ואינו בר-הצגה. לא כך נהג אילון, והדברים נזקפים לחובתו.
9. עד כמה הייתה עדותו של אילון על-אודות קיומו של מסמך בכתב לגבי ההסכם בינו לבין מסיקה כוזבת לימדו דבריו בהקשר אחר, עת ניסה לאבחן את התביעה כאן מהתביעה בתיק חיפה. הוא הצהיר שבעסקת הסופר שניצבה ביסוד ההתדיינות שם, בשונה מהעסקה לגבי הנכס בחדרה, נערך חוזה בכתב [עמ' 194 ש' 20-19]. יש לתהות אפוא מדוע התאמץ אילון לברוא בהבל פה, בעומדו על דוכן העדים, מסמך בכתב לגבי העסקה הנדונה כאן – מסמך שלא היה ולא נברא, במקום לדבוק בפשטות בגרסת כתב-התביעה והתצהיר, לפיה הסכם תקף נערך רק על-פה. אין מנוס מלקבוע כי הוא עשה כן בשל ידיעתו את חולשת גרסתו וביקש להמציא לה עוגן, ולו דמיוני וכוזב.